סיפורים בהמשכים

פרק 27.

"אתה יכול להסביר לי למה יש הופעה בחופשה ובלי להתחמק הפעם!?" צעק בעצבים אל תוך הפלאפון.

"כריס תפסיק לצרוח אני מנסה לישון!" התקוממה איימי והתהפכה צד.

כריס בתגובה גלגל את עיניו והמשיך את שיחתו עם פיטר "אם נראה לך שנופיע אז אתה טועה, זאת חופשה למען השם!".

"כריס, אין מה להתווכח בכלל, תופיעו עם כמה שירים וזהו סיימנו עניין- צריך לפרסם אתכם כמה שיותר וזאת הזדמנות נהדרת לפרסום." דיבר בקול רגוע בשונה לזה של כריס.

"איך אתה יכול להיות כל כך אגואיסט?! לא רוצה! פשוט לא רוצה וזהו!" צעק בזעם אשר הסתבר לו מאז שראה את אותה הכרזה. "ובכלל למה אמרת לנו רק עכשיו?".

"תפסיק להיות כל כך אטום! זה בשביל הלהקה שלך, לא שלי. שלך!" הרים את קולו, מדגיש את העובדה שמעשיו הם רק בשביל טובת כריס והלהקה. "אתה אמור להיות שמח, אבל לא! תמיד הכי טוב לצעוק ולהרגיש צודק. תאמין לי אני עובד בעסק הזה יותר מדי שנים, אני מבין יותר טוב מנער קפריזיונר!".

"אבל.."  ניסה למצוא את המילים המתאימות לסתור את דבריו של פיטר, אפילו שהיה בהם הגיון רב.

"תפסיק לשגע אותי. מחר אני טס אליכם ואני ואיימי נארגן את ההופעה שתתממש עם דעתך או בלעדיה מחר בערב. ביי כריס, מחר יש יום עמוס לך לישון." אמר פיטר וסיים את השיחה לפני שכריס הספיק להשחיל משפט.

"אוף." הטיח בחוזקה את הפלאפון בשידה. 'איך תמיד הוא יוצא צודק? איך!?'.

"כריס תשתוק כבר חתיכת אידיוט, גם הברזת לי וגם אתה לא נותן לי לישון. כל הכבוד." אמרה בזעף.

"איימי, בכל היקר שלי תסתמי כבר." התפרץ עליה.

"סליחה?! איך אתה מדבר אליי חתיכת חוצפן?!" התרתחה והסתובבה אליו חזרה, תוקעת בו את עיניה.

"כל היום את מציקה לי! בסדר אז טעיתי ואיחרתי בשעה לפגישה שלנו, לא ביג דיל! יש לי דברים בהרבה יותר חשובים ממך על הראש- תתגברי על זה!" אמר את כל מה שעלה לו לראש באותו הרגע- בלי לסנן מילה או מחשבה. אך ברגע ששם לב לטעות שלו והצטער כבר היה מאוחר מדי איימי הביטה בו במבט כאוב ומלא דמעות המאיימות לגלוש החוצה ממסגרות עיניה. "אתה..אתה.." גמגמה בקול חנוק. "צא מפה!" צרחה לבסוף.

"איימי אני-"

"צא מפה חתיכת חרא! צא עכשיו!!!!" שאגה בכל כוחה, מנסה להתאפק מלפרוץ בבכי.

"בחורה היסטרית ומטומטמת!" נקש בשיניו לאחר שמלאני יצאה מהסוויטה.

מכיוון הדלת נשמעו כמה דפיקות חלושות שחזרו על עצמן כמה פעמים עד לפתיחתה של הדלת.

"שירות חדרים." אמרה בחיוך בחורה נמוכת קומה וצנומה העומדת בפתח הדלת עם עגלת מגבות וסבונים.

"הו, תכנסי." פתח את הדלת לרווחה, מכניס את הבחורה הנאה פנימה.

הוא חזר לשכב על המיטה בזמן שזאת הלכה לחדר האמבטיה להחליף את המגבות והסבונים בחדשים.

פתאום נשמע הד של חפץ נופל.  "הכל בסדר, הכל בסדר." צעקה מיד הבחורה בכוונה להרגיעו.

היא יצאה מהחדר ויישרה את מדיה.

"אתה לא זה.. נו.." היא עשתה הבעה משונה ומצחיקה בזמן שניסתה להיזכר "נו..אה כן! מייקל ווילסון מלהקת..נו.." חזרה ההבעה המצחיקה לפניה שנית ואז היא חייכה חיוך גדול "נזכרתי! להקת ברוקן דרימס. נכון?".

"האחד והיחיד." השיב בחיוך מלא גאווה.

"אני כל כך מעריצה אתכם." קראה בהתלהבות יתרה "אפשר חתימה?" היא גיששה בכיסה ולאחר שנייה הוציאה מתוכו דף ועט.

"בטח למה לא?" חייך בחביבות וחתם על הדף המושט לעברו.

"את יודעת שאת מאוד יפה?" הוא אמר והביט בה במבט המהפנט שלו.

'מי צריך את מלאני הטיפשה, הנה יש לי פה בחורה חתיכה שחולה לי על התחת, שתלך להזדיין המלאני הזאת' חשב לעצמו והביט בבחורה שנהייתה אדומה מרוב סומק.

"תודה." השיבה במבט מובך.

"באמת, את ממש מיוחדת." אמר את המשפט אשר נהג לומר לכל בחורה שרק רצה להגיע איתה למיטה, משפט שיכל לדקלם מתוך שינה מרוב הפעמים שהשתמש בו.

"ת..תודה." גמגמה, מחייכת חיוך קטן בעוד הסומק שעל לחייה מתעצם.

מייקל התקרב אליה באיטיות בדיוק כמו שהתקרב למלאני אך הפעם ליבו לא דפק בחוזקה, הוא היה שליו לגמרי. הבחורה רק השפילה את מבטה ותקעה את עיניה ברצפה. "אני רוצה לנשק אותך." לחש לתוך אוזנה בקולו המגרה, מפעיל עליה את אותם התכסיסים הישנים כמו על שאר הבחורות.

"לא..א-אתנגד." מלמלה בשקט מתבוננת במייקל בתשוקה, נופלת לרגליו כמו כל השאר.

בלי התראה מוקדמת הוא הושיט את ידו לעורפה וקירב אותה אליו, מנשק את שפתיה.

'אני אשכח את מלאני ואחזור למוטב שלי- בחורות ללילה בלבד' חשב לעצמו בזמן שידיו עברו על חולצתה, מרימות אותה למעלה. בדיוק כשהיא התכוונה להוריד ממנו את חולצתו הוא הדף אותה ממנו. ' על מי אני עובד? היא לא מלאני ואפילו לא מגיעה לקרסוליים של מלאני, אני רוצה רק את מלאני. בזמן שאני מנשק אותה אני חושב על אחרת- מלאני' חשב לעצמו.

"מה..מה קרה?" שאלה בחשש ברגע ששמה לב שמייקל שקע במחשבות ולא זז.

"תקשיבי אני לא יכול, את ממש נחמדה והכל אבל זה לא ילך." אמר בכל העדינות שיכל למצוא.

"אני מבינה.." אמרה במבט מנחם.

"באמת? את מבינה?" שמח מייקל לקלילות שהיא לקחה את העניין.

"כן, זה בסדר אם אתה הומו." אמרה בהבנה ובטון רציני.

"מה?!" קרא בבהלה.

"זה בסדר, אין לך ממה להתבייש." חייכה אליו.

"לא, לא, לא! אני ממש לא הומו!" מחה לדבריה בכל התוקף.

"אז?" שאלה בתימהון.

"אני.." התחיל לומר אך לא ידע להביא הסבר מדויק לסיבה שדחה אותה.

"אה. הבנתי." חייכה חיוך חושף שיניים.

"מה הבנת?" שאל בהרמת גבה "רגע, רגע! אני גם לא ביסקסואל ולא-"

"אתה מאוהב." התפרצה לדבריו עם חיוך מטופש.

"לא אני לא!" קרא מיד.

"אתה כן." חייכה בשובבות. "מה קרה? למה רצית לבגוד בה?" התיישבה על המיטה בחוצפה.

מייקל רצה לדחות בעדינות את הרצון שלה לעזור אבל משום מה משהו בתוכו עצר אותו מלפעול כך, כנראה העובדה ששני חבריו הטובים ביותר שלהם סיפר הכל עסוקים בבני הזוג שלהם- כריס באיימי ושלי באדם.

"לא, ממש לא בגדתי בה." התיישב לידה על המיטה "אנחנו אפילו לא ביחד".

"נו? אז למה אתה מחכה?" שאלה כמשהו מובן מאליו.

"זה מסובך." לקח אוויר בכבדות והמשיך "אני מפחד להיפגע, תראי, כבר נפגעתי בעבר בגלל מישהי, אני ממש לא רוצה לחזור על ההיסטוריה ולצאת סמרטוט מושפל כמו פעם שעברה".

"אתה יכול לצאת מזה בלי פגע אם תרצה, אני אומרת תנסה לדבר איתה ואם תראה שאתה מתחיל להיפגע תעזוב את העניין." ייעצה לו.

"את יודעת מה, יש משהו בדברייך." חייך חיוך קטן.

"יש הרבה! עכשיו לך אליה ותן לי לנקות את החדר בשקט." צחקה.

"תודה לך..המ.."

"סנדי." השלימה אותו ומייקל חיבק את גופה הקטן בחוזקה, מודה לה על כוונותיה הטובות.

לא עברה שנייה וכבר הדלת נטרקה אחרי מייקל שיצא לחפש בחיוך מאוזן לאוזן את מלאני ולספר לה על רגשותיו, לנסות לתת צ'אנס ליחסים האלו.

היא התהלכה למרגלות החול הלבן והצח, מסדרת את המחשבות אשר לא מפסיקות להתרוצץ בתוך ראשה. 'למה לעזאזל אני לא יכולה להרפות ממנו? איפה המלאני החזקה, זאת שאמרה שהיא לא תתאהב לעולם? המלאני שהתחילה להגשים את חלומה ולא מאושרת בגלל בחור שהמטרה שלו בחיים זה להתעלל בה?' היא הוציאה הנחת ייאוש והתיישבה על החול הרך, לאט לאט נשכבת ומכסה אותו בגופה.

'אני לא מתחילה להתאהב בך, אני לא מתחילה להתאהב בך.' חזרה בראשה שוב ושוב במטרה לשכנע את עצמה, אך היא הייתה בחורה נבונה, היא הבחינה שרגשותיה שונים ממחשבותיה. מה שחושב הראש לא תמיד תואם ללב. 'על מי אני עובדת? אני מתחילה להתאהב במייקל ווילסון בכבודו ובעצמו. לא, לא! אני לא! אסור לי לחשוב על מייקל. על אהבתי למייקל. אהה לא! על שום אהבתי למייקל. אסור לחשוב על מייקל ואהבה, זהו אסון ללהקה! כן זהו, הלהקה היא הגורם הכי חשוב בחייך, לא תתני לגחמה מטופשת להרוס לך הכל. ' המחשבות שיגעו אותה ולא הרפו לרגע, התרוצצו מפינה לפינה ולא נתנו לראשה מנוחה.

"אוך." סיננה בתסכול ועצמה את עיניה, מנסה לנקות את ראשה העובד כמכונה על סוללות.

"מה את עושה פה? את תצטנני." שמעה קול מוכר מעליה.

"מה..מה אתה עושה פה?" שאלה לאחר שפקחה את עיניה למשמע אותו הקול.

"חשבתי על זה הרבה ואני לא רוצה לוותר עלייך ולא משנה מה, את הקסמת אותי, באמת, את פשוט מדהימה." אמר לעברה בהבעה חולמנית.

"תראה גם אתה מקסים בעיני אבל-"

"בלי אבל מלאני, בואי ניתן לזה צ'אנס- לא ילך אז לא ילך." אמר בהתלהבות רבה, מחכה לתשובתה בחוסר סבלנות.

"יודע מה? בסדר, ניתן לזה הזדמנות." אמרה בחיוך לאחר דקת מחשבה.

"אני הבן אדם הכי שמח שיש מלאני, תודה, תודה!" סיים את דבריו וקפץ עליה בנשיקה צרפתית.

"את פשוט מהממת." אמר באותה הבעה חולמנית אחרי שהתנתק משפתיה.

"גם אתה. מייקל.."

 אהבתם?

קסם ורותם.