סיפורים בהמשכים

פרק 26.

 *שימו לב שיש חזרה קטנה בזמן.

"את מוכנה לא לצעוק כמו נקבה?!" צעק עלייה מייקל, מניח את המנורה על הרצפה ונושם לרווחה.

"איזה קטע, אני נקבה!" צעקה עליו בחזרה, מנסה לכסות עם הקצף כמה שיותר מגופה.

"תפסיק לעמוד ולבהות בי! תצא כבר מפה לפני שהמנורה שנחה לה שם במקרה תיפול על ראשך!"

"דווקא נעים פה" התחכם מייקל וחייך חיוך ערמומי.

"צא מפה! אידיוט!" צרחה עליו.

"טוב טוב,תירגעי.." גיחך מייקל וסגר את הדלת אחריו.

לאחר כמה שניות יצאה מלאני עם מגבת לבנה לגופה ושערה רטוב. "מה אתה עושה בחדר של טובי?!" שאלה בתקיפות.

"אני?! מה את עושה בחדר לשעבר של טובי?" החזיר לה בשאלה והתקרב אליה, מהמרחק הקטנטן שנוצר ביניהם הוא הריח את ריח הסבון הנעים שנדף מגופה. המראה של מלאני במגבת בתוספת אותו הריח הנעים שיגע אותו לגמרי, הוא רק רצה להתנפל עלייה בנשיקה סוערת באותו הרגע.

"תפסיק לבהות בי אידיוט.." סיננה לעברו. "תענה לי! מה אתה עושה פה?".

"אני וטובי החלפנו בחדרים,ואיזו סיבה לך יש להיות פה?" הוא המשיך להתקרב אליה בצעדים קטנים ואיטיים, כל צעד וצעד הסעירו אותה יותר ויותר. 'תירגעי, תירגעי. אונס זה פשע ופשע זה כלא, וכלא זה מדים מכוערים עם פסים, ופסים זה משמין. כך שאם תתנפלי עליו את תראי כמו פושעת שמנה!' ניסתה לדכות את הרצון העז להסתער על מייקל ולתלות שלט 'לא להפריע' על הדלת בכל מחיר.

"הצנרת התפוצצה ו.." היא התכוונה להמשיך אך היא לא הצליחה, מייקל היה כבר במרחק מצומצם ביותר מפניה, עוד קצת ונוגע עם שפתיו בשפתיה.

"אני אלך להתלבש" היא הפנתה את מבטה מפניו ויחד איתו את כל גופה. היא עצרה את עצמה מלעשות מעשה שתתחרט עליו. 'הוא לא מרגיש אליי כלום' חזרה בראשה שוב ושוב.

"מלאני..אני רוצה פיצויים על הבהלה שגרמת לי עם הצרחה שלך" התלוצץ מייקל, מנסה להעביר את מה שהלך פה הרגע.

"סליחה?! הצרחה שלך הייתה חזקה בהרבה משלי, היא גרמה לי לתהות מי באמת הבחורה בינינו" צחקה מלאני.

"לא צרחתי!" הצטדק מייקל במבט נעלב.

"הו כן, אתה כן!" המשיכה ללעוג לו.

"אני לא!"

"עכשיו אני זאת שדורשת פיצויים" המשיכה לצחוק.

בתנועה חדה מייקל התקרב אליה ותפס את ראשה בשני ידיו, נוגע קלות בשפתיה, מחזיק את עצמו מלהתנפל עליה בנשיקה.

"אני יודע בדיוק איך לפצות אותך.." לחש לה באוזנה, בקול המגרה ששיגע כל אחת.

"איך..?" הצליחה למלמל מבעד שפתיה. בלי לצפות לכך שפתיו כבר היו על שלה, לשונותיהם משתלבות אחת בשנייה.

הרגע שציפו אליו שניהם יותר מכל הגיע, הפרפרים בקעו מתוך בטנם והם הרגישו שבכל רגע רגליהם יתנתקו מהקרקע.

"מה קורה פה?!" קול גברי קטע אותם מהחלום שכרכו סביבם.

מלאני מיהרה למשוך את הסמיכה ולכסות את גופה "זה לא מה שזה נראה!" נעטפת בסומק מכף רגל ועד ראש.

"מה אתה עושה-" לפתע היא שמה לב לכריס גם כן שעמד שם מופתע ומיד מאחוריו הגיחה דמות מתולתלת ומוכרת, איימי "כריס אתה- הולי שיט! מה הולך פה?!".

"שיט" מלמלה מלאני והתנתקה מיד ממייקל לאחר ששמה לב שהיא עדיין צמודה אליו.

מייקל ומלאני שכבו על המיטה, עם סמיכה המסתירה את גופם שלא התכסה בשום פריט לבוש, נבוכים מתמיד ומולם איימי וכריס שנראו נדהמים עם לסתות שמוטות מטה אך שמחים למה שראו הרגע ולצידם עמד דילן מופתע ומרוגז.

ליצור מצב יותר מביך מזה הם כבר לא יצליחו.

כריס ואיימי הלכו מהחדר עם חיוך ענקי על הפנים וכריס מלמל משהו הדומה ל-"אנחנו זוג גאונים! מה דעתך לפתוח חברת שידוכים?".

"דילן" מלאני אמרה לאחר שכריס ואיימי יצאו. והוא רק הביט בה במבט מאוכזב וכואב.

"אני באמת חשבתי שיצא מזה משהו" הוא אמר לאחר כמה שניות של שקט ויצא.

"דילן! דילן חכה שנייה" היא צעקה ומיד קמה מהמיטה והתלבשה. מייקל עשה כמוה.

מלאני באה לצאת אך מייקל תפס אותה בידה "לאן את הולכת?" שאל.

"לדילן" היא אמרה.

"מה יש לך לעשות איתו?" הוא שאל שוב.

"מייקל אני פגעתי בו! אני בגדתי בו. אתה מבין את זה?" מלאני צעקה. "אהה אופס אף פעם לא התאהבת,אז אתה לא יכול להבין" היא צעקה אליו בציניות.

למשמע המשפט הזה מייקל השתתק. לא יודע מה זה בגידה? בטח שהוא יודע. הוא חווה את הבגידה הכי כואבת.

"את אפילו לא יודעת מה את אומרת" הוא אמר והיה קמצוץ של שבירה בקולו. "את אפילו לא מתחילה להבין מה את אומרת!" הוא צעק. מלאני נרתעה אחורנית מהבהלה. "אז פשוט אל תדברי ותצאי מפה אוקיי?" הוא צעק שוב.

'תירגעי פשוט תנשמי. יופי מלאני. להכניס אוויר,להוציא אוויר' היא ניסתה להרגיע את עצמה.

"לא ולא אדוני!" היא צעקה "אני לא יוצאת,תצא אתה. אחרי הכול אצלי התפוצצה הצנרת".

"אני מפה לא זז!" הוא אמר ולפני שהיא הספיקה לומר מילה הוא נשכב על המיטה בחוצפה. 

"טוב, אז גם אני לא!" היא הודיעה ונשכבה גם היא על המיטה.

וככה הם היו, שכובים על המיטה, כל אחד בצד אחר וגבם מופנה אחד לשנייה ולאט לאט בלי ששמו לב הם נרדמו.

מלאני החלה לפקוח את עיניה באיטיות, היא הייתה כל כך זקוקה לשינה הזאת. לשכוח מהכול לכמה שעות.

"הא!" היא צעקה וקפצה כשקלטה שזרועו של מייקל כרוכה סביבה.

"מה קרה?" מייקל קפץ גם הוא.

"מה אתה נוגע בי בכלל?" היא שאלה בעצבים.

"מה? בגלל זה קפצת ככה?" הוא שאל מבולבל.

"כן. אני מבינה שאצלך שינה ביחד כרוכה בעוד דברים. מצטערת להודיע לך שאני לא כזאת!"  היא רטנה.

"דווקא ממקודם מאוד נהנית" הוא אמר בחיוך מלא גאווה.

"זהו זה! נמאס לי ממך. אני הולכת החוצה!" היא צעקה בדרמטיות תוך כדי נפנוף בידיה.

"פסיכופתית" הוא סינן כשיצאה מהדלת.

"שמעתי את זה!" היא צעקה והוא גלגל עיניים. הוא נשכב בחזרה על המיטה מתחיל לחשוב על מה שקרה עד עכשיו. 'איך לעזאזל ההכל התגלגל למצב כזה?'

"שלי, תתחתני איתי?" שמעה את השאלה שממנה חששה כל כך, עיניה קלטו קופסה קטנה אותה פתח וחשף טבעת כסופה עם יהלום זעיר-  כל כך עדינה, כמו שלי.

"מה?" היא שאלה מופתעת, פניה מיד השתנו לחוורים.

"כן שלי. אני רוצה להתחתן איתך. מה את אומרת?" הוא שאל.

"אדם. זה.. זה מהר מידי" היא אמרה במבט מצטער.

"הבנתי" הוא סינן וקם.

"לא. תקשיב לי שנייה!" קראה.

"אמרת כבר את הכול" הוא אמר, הכניס את הקופסה עם הטבעת לכיסו והלך מאוכזב. מותיר אותה לקלוט את מה שהלך פה הרגע ולעקל את ההפתעה שנחתה עליה.

מלאני יצאה מחוץ למלון, מלאה בכעסים על כל מה שקרה.

'חצוף,איך הוא יכול לדבר אליי ככה? ועוד לגעת בי אחרי שאנחנו רבים? מישהו צריך לחנך אותו!' חשבה לעצמה בעצבים.

באמצע הליכתה ראתה את אדם ושלי יושבים על ספסל ולאחר דקה ראתה את אדם מכניס משהו לכיס והולך מאוכזב שפוף ראש. היא מיהרה ללכת לשלי שהחלה למרר בבכי.

"שלי מה קרה?" שאלה מלאני והתיישבה לידה. מלאני חיבקה את שלי חזק ושלי בכתה על כתפה.

"אני חוששת שהסיפור ביני לבין אדם הסתיים" היא סיננה תוך כדי בכי והמון דמעות.

"מה?" שאלה מלאני מופתעת.

"כ..ן" היא החלה לומר "הוא הציע לי נישואין,ואני כמו טיפשה אמרתי שזה מהר מידי בשבילי" התייפחה.

"למה?" מלאני שאלה.

"כי זה באמת מהר מידי" שלי השיבה לאחר דקה של חשיבה.

"אבל אתם שנתיים ביחד,הוא אוהב אותך. את אותו. אני לא מבינה מה הבעיה פה?" מלאני שאלה שוב.

"אני לא יודעת. פשוט לא יכולתי לומר כן. אם אני אתחרט?" היא אמרה.

"את אוהבת אותו?" מלאני שאלה את שלי.

"בוודאי!" שלי ענתה ללא מחשבה.

"אז לכי אליו" מלאני אמרה לה.

"אי אפשר. אבוד לי. הוא לא ירצה לראות אותי בחיים. אני אמרתי לו לא!" היא אמרה והחלה לבכות שוב.

"לכי תנסי" מלאני אמרה "מה כבר יש לך להפסיד?"

שלי חייכה למלאני, ניגבה את הדמעות והלכה בעקבות אדם.

'הלוואי ואלה היו הצרות שלי.' היא חשבה לעצמה ונאנחה קלות.

איך? אהבתם?

-

דרך אגב, יש עיצוב חדש לבלוג.

מה דעתכם?