סיפורים בהמשכים

שלום לכם חברים וחברות (במקרה הזה- רק חברות)

הנה לכם הפרק הרישמי הראשון שאני ורותם כתבנו יחד (דרך אגב, ממש נהנתי לכתוב איתך פרקים ובכללי לדבר )

אתם מוזמנים להביע דעה עליו D:

וכמובן לאחל לרותם 'ברוכה הבאה, את הכי כוסית שיש' וכאלה

-תהנו-

מהפרק הקודם:

"אתה בסוויטה של טובי, הוא אמר שהחדר גדול מדי והוא קלסטרפובי! הדברים שלך כבר שם, ביי" המטיר במהירות כריס ומשך את איימי איתו.

"רגע!" צעק מייקל אבל כריס כבר נכנס לחדרם.קלסטרופובי זה בכלל לא זה שפוחד ממקומות קטנים?

"אומיגאד!" נשמעה צרחה ענקית מחדרה של מלאני.

חלומות מתגשמים- פרק 25.

"מה קרה!?" נכנס כריס בפאניקה לחדרה, מצויד באיימי. שניהם שיחקו את עצמם מופתעים, כאילו בכלל אין להם קשר לכל זה.

"החדר מוצף!" התבכיינה מלאני למראה החדר.

"בטח התפוצצה צנרת, לא קרה כלום" הרגיע אותה כריס.

"איך בדיוק?!" צעקה עליו.

"זה קורה..כן בהחלט זה דבר מאוד נפוץ בחדרי מלון, הצנרת מאוד חלשה פה ו.." הוא השתתק מיד כששם לב למבטה של איימי התקוע בו כמו סכין חדה, מבשר לו שהוא נסחף.

"טוב..צריך לבקש שיסדרו את זה" אמרה איימי בנינוחות.

"ואיפה אני אישן? על הרצפה בחדר שלכם?" שאלה מלאני בציניות שכל כך אופיינית לה.

"לא. יש את הסוויטה של טובי-" איימי התחילה לומר אך במהרה נקטעה ע"י מלאני.

"ובאמת נראה לך שאני אישן עם טובי?!" שאלה בלחץ.

"לא, טובי עבר חדר. הוא היה גדול מדי לטעמו" השיבה בחיוך.

"רציני?" שאלה מלאני מופתעת ואיימי הנהנה.

"טוב אז אני אישן בחדר של טובי" אמרה כאילו היא עושה טובה.

"אני אגיד למנקה שתייבש את כל הדברים שלך ואז תשלח לסוויטה של טובי, בסדר?" שאל כריס.

"שיהייה" אמרה מלאני בהנחת ייאוש.

היא יצאה מהחדר המוצף ודפקה על הסוויטה של טובי, הדלת לא הייתה סגורה עד הסוף וחריץ קטן היה פתוח, היא נכנסה.

"טובי?" קראה כמה פעמים אך לא נשמעה תשובה בכל רחבי הסוויטה.'טוב כנראה הוא לא פה'.

היא נכנסה לאמבטיה שהייתה גדולה משלה אך לא בהרבה והוציאה מאחד הארונות מגבת לבנה, לאחר מכן פתחה את ברז האמבטיה,נותנת למים חמים לזרום ולמלא אותה.

היא התפשטה לאט לאט, הורידה את הבגדים שהספיקו להירטב כשעוד הייתה בחדרה עד שנשארה עירומה לחלוטין. היא ראתה שהאמבטיה כבר הייתה מלאה, מלאני הוציאה בקבוקון של קצף קטן ושפכה כמות נדיבה לתוך האמבטיה. היא הכניסה רגל אחת ולאחר מכן את השנייה, עד שלבסוף את כל גופה, היא הוציאה הנחת הקלה והנאה קטנה. עיניה נעצמו, נותנת לעצה ליהנות מהמים החמימים המענגים על גופה.

'טוב נו מה יש לי להפסיד?' חשב לעצמו מייקל בזמן שנכנס לחדרו החדש והגדול יותר, מתכנן בראשו איפה למקם את חפציו שהועברו לפני דקות אחדות.

"'המיטה ענקית!" קרא בקול וקפץ הישר על המיטה העצומה שהונחה במרכז הסוויטה. 'מעניין כמה בנות יכנסו לפה'.

לפתע הוא שמע רשרושים מוזרים מכיוון האמבטיה, לרגע זה נראה שמישהו נוכח שם.

בלי לחשוב פעמיים הוא לקח את מנורת השולחן בידו והתקדם בצעדים זעירים לכיוון חדר האמבטיה אשר ממנו בקעו אותם הרעשים המחשידים.

הוא הדף את הדלת בחבטה אחת גדולה והדלת נפתחה מיד.

"אההההההההההההההה"

                                 "אהההההההההה"

נשמעו שתי צרחות בו זמנית.

"כריס!" היא אמרה והתחילה לקפץ לידו. "הצליח! הצליח!".

הוא חייך אליה "אנחנו צוות נהדר" אמר ונישק אותה על שפתיה.

"מצטערת להפריע לזוג החמוד" הם שמעו קול מאחורה וברגע שהסתובבו ראו את שלי.

"הו, היי שלי" איימי אמרה בחיוך. "מה קורה?".

"ברחת לי" שלי אמרה ואיימי חיפשה בראשה תירוץ התחמקות שכזה.

"אה, היינו צריכים לעשות משהו" היא אמרה לעבר שלי בחיוך מתנצל.

"הבנתי.." צחקקה "תחסכו ממני פרטים" אמרה ובתגובה זכתה לחיוכים המבוישים של כריס ואיימי.

"את באה לקניות כמו שתכננו?" שאלה שלי.

"כן.." השיבה ומיד היא ושלי פנו לצאת מהחדר ולכבוש בסערה את חנויות הוואי הקטנה.

"אה. ו..כריס?" הסתובבה בתנועה חדה.

"כן?"שאל.

"אל תשכח את מה שדיברנו עליו, תודיע לי מה קורה אוקי?" שאלה איימי וקרצה קריצה קטנה.

"תהייה בטוחה שאת הראשונה אליה אני אתקשר" ענה כריס.

לפני שיצאה היא ניגשה אליו ונישקה אותו נשיקה קטנה "ביי מותק" לחשה באוזנו.

אדם התהלך על חוף הוואי, מביט על החוף הריק מאדם והחושך שעוטף אותו המקנה לו מראה מלהיב וייחודי.

הוא תמיד אהב להתבודד, להיות עם עצמו, לשקוע במחשבות.

ועכשיו הוא היה צריך את הרגע הזה יותר מכל, בזמן האחרון הכל התחיל להתבלגן לו קצת.

הוא הרגיש שהוא צריך ללכת ולסדר את מה שמפריע לו, והכי חשוב להגיע להחלטה ששבוע שלם הטרידה אותו.

"שלי!" הוא קרא מופתע כשראה אותה מסתובבת באזור החנויות עם איימי.

"אדם" רצה עליו בשמחה והתנפלה עליו בנשיקה.

"טוב נראה לי אני מיותרת פה, תדברי איתי במלון" צעקה איימי לכיוונם מהמקום בו נשארה ונופפה לשלום.

"היי " הוא אמר וחייך אליה. "נוכל לדבר?" שאל.

"כמובן" היא ענתה והם הלכו לשבת באחד הספסלים אשר נמצאו בסביבה.

"אוקי.." התחיל לומר, מתכונן לפתוח בנאום של חייו. 'קדימה אדם, פשוט תשאל,אתה יכול!'  עודד את עצמו בראשו.

הוא שתק לכמה שניות והביט בה, היא נראתה לו כל כך יפיפייה, כל כך מדהימה.

"רציתי..אני.." התחיל לגמגם. "אוף!" פלט לפתע והטיח את אגרופו בספסל.

"מה העניין?" שאלה שלי מבולבלת. עוד לא קרה מצב שהיא ראתה אותו ככה, תמיד הוא היה חסר דאגות, ילדותי. לעיתים רחוקות היא מצאה אותו במצב רציני ובמיוחד לא בכזאת רמה.

"העניין הוא ש..אני אוהב אותך יותר מכל, את מדהימה ו.." אמר ונעצר.

"ו.." חייכה במתיקות.

"החלטתי שאת האישה של חיי" הוא ירד על ברך אחת מולה והמשיך בדבריו "את היחידה שאני חי בשבילה ואני רוצה אותך לצידי, למשך כל חיי!".

'אוי לא, אוי לא. בבקשה שזה לא מה שאני חושבת שזה' התפללה שלי לעצמה, חוששת מהדבר שהיא הולכת לשמוע.

"שלי, תתחתני איתי?"

הוא דפק שתי דפיקות קלילות על דלתה וחיכה. שניה עברה, שתי שניות..עד שחצי דקה לבסוף הוא דפק כמה דפיקות חזקות יותר ומעוצמתן הדלת שלא הייתה סגורה מלכתחילה נפתחה.

"יש פה מישהו?" הוא הציץ פנימה, תוהה מה עבר על החדר שנראה כמו אקווריום.

"מלאני?" ניסה את מזלו שנית אך לא קיבל תשובה.

באכזבה הוא יצא ממס' החדר שמלאני מסרה לו. הוא סגר אחריו את הדלת, מוכן כבר לפרוש ולא לפגוש אותה כמו שציפה לכך.

"אתה מחפש את מלאני?" שמע קול נשי מאחוריו.

"כן.."

"היא בחדר ממול" ידעה אותו איימי שבדיוק נכנסה למסדרון אחרי מסע הקניות שערכה עם שלי.

בדיוק כשהסתובב לשניה מרעש שהיה במסדרון והסב את תשומת ליבו מאיימי, היא הבחינה בפטיש השוכב לו ליד הדלת 'שיט, טמבל. איך הוא שכח את זה פה' היא הרימה אותו בתנועה מהירה.

"אוקיי תודה" חייך לכיוונה חיוך מודה ברגע שהסתובב חזרה. "רגע! למה יש לך פטיש ביד?" שאל כשהבחין בכלי הנמצא בידה.

"אה זה?" הסתכלה על הפטיש בלחץ, כאילו פעם ראשונה היא רואה את אותו הפטיש.

"כן.."

"סתם..רציתי לבנות משהו" אמרה את הדבר הראשון שעלה לראשה.

"טוב" השיב בקצרה, נותר מבולבל מעט אך מחליט להבליג על כך.

הוא פנה ללכת לאותו החדר אשר איימי הפנתה אותו אליו.

  "תחביא את הפטיש המזורגג הזה כבר!"

 שמע את קולה של הבחורה אשר כיוונה אותו מקודם מבעד לדלת השכנה. הוא צחקק מעט לנוכח מה ששמע.

הוא התכוון לדפוק על הדלת אך ראה שהיא מעט פתוחה והחליט להיכנס בלי לדפוק. 'אני אפתיע אותה'.

"מה קורה פה?!" זכה להפתעה בעצמו, ועוד איזו הפתעה.

"דילן! זה לא מה שזה נראה" פלטה במהירות מלאני מיד אחרי שהתנתקה ממייקל.

כריס הלך לכיוון הבר שבמלון, איימי כבר ציפתה לו שם. הם תכננו להם ערב שקט ונחמד שיוכלו לבלות בנחת בו, רק שניהם ובלי בעיות מיותרות.

'הוו יש הופעה מחר בערב' חייך כשראה שלט ענק תלוי על קיר הלובי.

'ההוא מימין נראה נחמד' התבונן בחפוז באותו השלט. 'רגע! זה אני! רק למה לעזאזל אנחנו מופיעים על הכרזה?' תהה בראשו מדוע הוא ולהקתו מתנוססים על אותו השלט.

"אוי לא! אנחנו מופיעים פה. אני לא מאמין אני אהרוג אותו" קרא בכעס כריס והוציא מיד את הפלאפון מכיסו.

"הלו" נשמע קולו של פיטר מצידו השני.

"אתה יכול להסביר לי למה לעזאזל אנחנו מופיעים בחופשה שלנו?!" גער בו מידית, בלי שיחות חולין מיותרות לפני כן.

"אני אדבר איתכם כבר"

"לא! תגיד לי עכשיו, אני שונא שאתה מותח אותנו שנים"

"אין לי זמן ביי" ניתק בחוצפה את אותה השיחה.

"אני לא מאמין הוא כל כך חצוף!" אמר לעצמו בכעס.

"אתה חצוף!" קרא קול כעוס אף יותר ממנו מאחוריו. הוא הסתובב אחורנית ולהפתעתו זאת הייתה איימי, עם מראה לא ידידותי במיוחד.

"אני מצטע-"

"שום מצטער! אני כבר רבע שעה מחכה לך פה בזמן שאתה מתבונן בכרזות מכוערות של הלהקה שלך!" צרחה עליו במבטה המאשים, "למה באמת תלויה פה כרזה שלכם?" שאלה בתימהון לאחר ששמה לב יותר לאותה הכרזה.

"אני חייב לספר על זה למייקל" הפטיר מיד והתקדם במהירות למעלית.

"כריס! חצוף אחד! לא סיימתי איתך" צעקה לו מאחוריו, מנסה להשיגו.

"איימי לא עכשיו" אמר לה, מנסה להרגיעה.

"לא עכשיו?! שעה! שעה שלמה אני מחכה!" המשיכה בצעקותיה לעברו בזמן שהוא לחץ על הקומה המיועדת במעלית.

"כולה עשר דקות.."

"קבענו בתשע כריס! ומה השעה עכשיו!?" מילותיו כל כך הרתיחו אותה.

"לא קבענו בעשר?" שאל בתמימות, פוחד מהתגובה הבאה שלה.

"אני לא מאמינה ששכחת באיזה שעה קבענו! אין פלא-" היא התכוונה להמשיך בנאומה אך ברגע שהמעלית

נפתחה כריס יצא ממנה והותיר אותה לבדה.

"אמרתי לא עכשיו איימי" אמר בטון תקיף שבכלל לא היה אופייני לו. מעשיו של פיטר כל כך הרתיחו אותו, כאילו חברי הלהקה היו רובוטים שלא צריכים מנוחה. 'איך הוא העז בכלל לקבוע לנו הופעה בחופשה?!'

"כריס חכה!" המשיכה איימי לנסות להשיגו בזמן שזה כבר התקרב לחדרו של מייקל.

כשכריס כבר הגיעה הוא הבחין בדילן בכניסה לחדר.

"מה אתה עושה-" לפני שסיים את משפטו הוא נעצר מכל תזוזה.

"כריס אתה- הולי שיט! מה הולך פה?!" נדהמה איימי גם כן.

שלושתם עמדו בכניסה עם עיניים פקוחות ופיות פעורים לרווחה.

-עניין הספויילרים נגמר-

מקוות שאהבתם

קסם ורותם.