סיפורים בהמשכים

שלום לכם קוראים חמודים שלי ^__^

אני במצב רוח מעולה!

לכן תקבלו הרבה ספויילרים הפעם

הפרק יצא קצת מעפן

-תהנו, אם תצליחו XD-

מהפרק הקודם:

"רגע אז את ממש קרובה למייקל?" שאלה מלאני.

"בטח! אנחנו מספרים הכל אחד לשני, כמו אחים" חייכה את חיוכה המקסים.

.....

"קרה משהו?" הוא הבחין בכריס יוצא מחדר האמבטיה שלו במגבת.

"מה אתה עושה באמבטיה שלי?" שאל בתוקפנות.

"תירגע" צחק כריס "התקלקל הברז אצלי אז באתי אליך, לא חשב שאנ..".

"אני אוהב אותה!" התפרץ לפתע מייקל.

חלומות מתגשמים-פרק 21.

"את האמבטיה?!" שאל בשיא טיפשותו כריס.

"טמבל.." סינן לעצמו, רגיל לתגובות סוג זה מחברו "בה! אני עדיין מאוהב בה אחרי כל השנים האלו. לא הצלחתי לשכוח אותה" אמר מייקל ברגשות מעורבים של כעס וצער.

כריס שם לב למצב בו מייקל היה, בלי שום מילה נוספת ממנו, הוא הבין, הבין שחברו צריך לפרוק את כל עומס הרגשות שהצטבר בו.  הוא התקדם כמה צעדים והתיישב לצידו.

"תשפוך.." אמר כריס בקול תומך.

"אני עדיין אוהב אותה." נעצר לכמה שניות, בכל זאת, היה לו קשה לומר זאת, ולבסוף המשיך "אני..אני פשוט רוצה שהכל לא היה מסתיים בצורה כזאת. לפעמים אני חושב מה היה אילו היא לא הייתה עושה את זה? אילו היא עדיין הייתה נשארת אותה הבחורה בה התאהבתי?".

"אי אפשר להחזיר את הזמן אחורה ובטח שלא לבכות על מה שהיה.." ניסה כריס לגרום למייקל להבין שלהעלות מחשבות  של 'ואם לא' זה מיותר. הוא רק יפגע בעצמו כשיעלה את כל העבר הכואב על פני השטח.

"הכל היה מושלם. אנחנו היינו מושלמים. יחד. ואחרי שהיא הרסה הכל, חשבתי שהצלחתי לשכוח אותה! ואז היא מופיעה לי בחלומות, יפה ומתוקה מתמיד" הוא הרכין את ראשו כלפי מטה. דמעות קטנות זלגו במורד לחייו והטיחו בריצפה.

"יהייה בסדר" אמר כריס וחיבק אותו חיבוק מעודד, שמייקל בהחלט היה צריך. מייקל לא נתן מעולם לאף אחד לראות אותו במצב כה רגיש, רק כריס שהיה כמו אחיו. רק עליו הוא סמך, רק כריס הכיר את הצד הרך של מייקל ולא את הצד הקשוח שהוא מפגין לפני כולם.

"בוא, צריך להתארגן לישיבה עם צוות ההפקה" אמר פתאום מייקל, מוחק כל זכר לדמעות והעצב שהתפשטו עליו לפני שניות ספורות.

מלאני כבר נראתה לבושה ומאורגנת. ערנית מתמיד, מה שבכלל לא תואם לשעה המוקדמת. 

'מה אני אעשה? נשאר לי עוד עשרים דקות' שאלה את עצמה וניסתה לחשוב על משהו. 'כן גאוני! אני אכתוב לדיאנה. התגעגעתי אליה' אמרה לעצמה ומיד החלה לחטט בשידה שליד מיטתה במטרה למצוא דף וכלי כתיבה.

אחרי שהוציאה מחברת ועט היא התיישבה בנוכיות על המיטה והחלה לכתוב לחברתה שכבר שבועיים לא דיברה איתה, אם לא יותר. היא הרגישה שהיא הזניחה אותה לא מעט בתקופה האחרונה, מאז שהיא בלהקה היא מתעסקת אך ורק בזה, ובאיימי ושלי, שבהחלט מונעות ממנה להשתגע. לפני שהיא הכירה אותן לא היה לה עם מי לדבר, בכל זאת בלהקה כולם רק בנים וכל שאר הצוות נראה עסוק ומרוכז בדברים אחרים ולדבר עם אחד הבנים על עניינים נשיים בהחלט לא משהו טוב עבורה. לכן החיבור בין שלושתן עשה רק טוב. אפילו שאיימי ושלי חברות מזה שנים לפני שמלאני הגיעה זה נראה כאילו שלושתן מכירות את אותו פרק זמן ומעולם לא התנתקו אחת מהשניה.

'דיאנה חברתי הרחוקה,

את לא מעלה בדעתך אפילו כמה התגעגעתי אלייך וכמה את חסרה. הייתי רוצה אפילו לשמוע את קיטורייך על כך שההחלטה להפסיק ללמוד רפואה היא החלטה שגויה, שעיצוב תפאורה  לא הולך, אוכ כמה הייתי רוצה זאת .חסר לי  לצעוק עלייך שאת בלאגניסטית ונמאס לי לסדר הכל אחרייך, אפילו שבעניין הזה החבר'ה מחליפים אותך טוב מאוד, מייקל מפזר את הבגדים שלו בכל מקום, טובי משאיר שאריות אוכל, אדם סתם בלאגניסטית ולא מחזיר שום דבר למקום, אפילו הייתי צריכה לחפש את השלט חצי יום כי הוא שכח איפה הוא שם אותו, וכריס הכי מסודר מביניהם שזה אפילו משמח, הוא מתמודד איתי נגדם כל יום. אם כבר התחלתי לדבר על הבנים נזכרתי שאפילו לא הספקת להכיר אותם! את עזבת בדיוק ביום שהיינו צריכות לעבור למלון שלהם, לכן אעשה לך הכרות קטנה ואספר לך על כל אחד ואחד מהם, תהני.

נתחיל עם אדם (המתופף) השטוטניק, הוא מספר כל היום בדיחות ויורד על כל השאר, בעיקר על כריס, אבל בעצם כולם יורדים עליו. הוא עושה שטויות והיפראקטיבי בצורה שאי אפשר לתאר, לפעמים אני שואלת את עצמי אם הבן אדם מתעייף לפעמים! כנראה שלא.. המילה רצינות רחוקה ממנו לגמרי, לפעמים אני חושבת שניצב מולי ילד בן חמש ולא בחור בן 20. אך מה שטוב בכל העניין שהוא תמיד מצליח להצחיק אותי ולהעלות על פניי חיוך.

כריס(הבאסיסט) ממ..אני יכולה אפילו לתאר לך אותו בשתי מילים, דרמה קווין! הבן אדם הזה רגיש בצורה מטורפת, מסכן כל היום מיקל ואדם מציקים לו. אך מה שטוב בו שהוא הבן אדם שהכי קל לפתוח בפניו רגשות, נורא כייף לדבר איתו הוא נותן עצות חכמות, הוא דואג לכולם והכי אחראי מארבעתם. הבחור שאפשר להביא הביתה ולהציג בפני ההורים!

נעבור לטובי שלנו (הקלידן) הבן אדם נראה מקרר מהלך, כולו גוש שרירים, הוא ענקי! מצחיק לדעת שמאחורי הגודל והגובה הזה מסתתר בן אדם רגיש ועמוק אך לדבר זה לא הצד החזק שלו, הוא נורא ביישן וה' ישמור כמה הוא אוכל! טוב נו הגודל מצדיק את זה. כשהוא כן מדבר הוא ממש נחמד, כזה ילד של אמא שזה מצחיק.

ואחרון חביב מייקל..

"בוקר טוב!" התפרצה לחדר בשמחה איימי שנראתה נלהבת מהרגיל.

"מה את שמחה כל כך?" שאלה מלאני משועשעת.

"את גם אמורה להיות שמחה כל כך!" אמרה והתיישבה לידה על המיטה.

"בגלל?" שאלה מלאני שלא מבינה מדוע חברתה נראת כאילו זה יום חתונתה.

"החופשה! הוואי! מזכיר משהו?!" אמרה באושר מתפרץ, לא מוחקת את החיוך לשניה.

"אהה כן!" גיחכה מלאני וחייכה אליה.

"החופשה הזאת מתאימה לי בול! את יודעת כמה קשה זה לנהל אתכם!? להקה מעצבנת!" התבדחה איימי.

"איי!" מלאני דחפה אותה אך איימי לא נשארה חייבת והחזירה לה.

"טוב דיי, זהו" אמרה מלאני מתנשפת אחר קרב דחיפות קטן שנערך ביניהן.

"כן זהו, דרך אגב מה את כותבת שם?" שאלה איימי אחרי ששמה לב למחברת שמונחת על המיטה.

"מכתב לחברה" השיבה.

"לא שמעת על אימייל? גאד דמאט!" צחקה איימי.

"מצחיק מאוד! חע חע!" אמרה מלאני בקול ילדותי "דרך אגב, למה את פה בכלל?" שאלה כשנזכרה.

"המפיקה הכי אהובה עלייך באה להזכיר לך שיש ישיבה בעוד..עכשיו!" שתיהן צחקו ומיהרו לצאת מהחדר.

"נו איפה הן?" שאל פיטר בחוסר סבלנות מתרוצץ מפינה לפינה בחדר הגדול.

"תרגע הן יהיו פה בכל רגע" הרגיעה אותו אחד האנשים מהצוות.

"והרגע הגיעה" אמרה מלאני נכנסת לחדר הישיבות כשאיימי מאחוריה.

"סוף סוף.." מלמל פיטר בהקלה והתיישב על אחד הכסאות. "עכשיו בלי ביזבוזי זמן איימי תקריאי את הלו"ז של הלהקה" פנה אליה.

"טוב אז ככה, עוד חצי שעה מיד לאחר הישיבה יש לכם ראיון בו שוב יהייה הנושא המרכזי, ההצטרפות של מלאני. מיד לאחר מכן תחזרו למלון לארוחת צהריים ושעתיים מנוחה. ותסיימו את היום בכך שתמשיכו לעבוד על האלבום בסטודיו. תחזרו למלון בערך בשעה 9" סיימה להקריא מהדף שניצב מולה.

"תודה איימי, עכשיו כמו שאתם בטח זוכרים את החופשה שלכם! אתם הלהקה ואיימי שהפצירה בי להצטרף אליכם או שתתפטר" אמר וכולם צחקו "ולא לשכוח את שלי החביבה, כולכם תצאו בשמונה בבוקר לנמל התעופה, כמו שהבנתם, עד אז הכל צריך להיות ארוז ומוכן" עצר לרגע ונתן לכולם לעקל את דבריו.

"תהנו חברה, זה מגיע לכם" אמר והרים את שני אגודליו לכיוונם, מכריז שהכל נפלא.

"שלום לכם להקת ברוקן דרימס!" בירך המראיין את הלהקה.

"אז איך אתם מרגישים היום?" פתח את הראיון וכולם הנהנו והוציאו כמה 'טוב' ו'בסדר'.

מראיין: אז חברה כמו ששמתם לב ההצלחה שלכם גדלה וגדלה! כולם מופתעים מהשינוי שחל בכם והגיטריסטית הנפלאה מלאני חלק ממנו" עצר לשניה כשמחיאות כפיים נשמעו מהקהל "האם אתם שמחים עם השינוי הזה?" שאל.

מייקל: החלטנו ששינוי תמיד לטובה, ומלאני היא בהחלט שינוי טוב.

מראיין: "מלאני איך זה להיות מוקפת בבנים ולהיות הבת היחידה?"

מלאני: "כייף בהחלט! אין את כל התחרות כשיש לפעמים עם בנות אחרות וגם התחברתי לארבעתם מיד, אנחנו כאילו מכירים מהגן וחלקנו את הצעצועים" נשמעו צחקוקים מהקהל שחלק נכבד ממנו היה מעריצים רבים עם שלטים וחולצות של הלהקה, שולטים בעצמם כדי לא להתפרץ בצעקות.

כריס: "זה גם טוב שיש בחורה שמשתלטת עלינו לפעמים".

אדם: "היא תוספת מעולה ללהקה".

טובי: "הדבר הכי טוב שקרה לנו לאחרונה".

מראיין: "אני רואה שאת ממש אהובה בלהקה! אבל האם המעריצים גם קיבלו את מלאני בכזאת אהבה?" לאחר שאמר זאת כל המעריצים שבקהל החלו להריע ולצעוק 'מלאני! מלאני!'.

כריס: "בהחלט! כל התגובות לצירופה של מלאני היו מעולות! כפי שגם ראית כרגע"

אדם: "היא התחבבה על המעריצים מיד! איך אפשר שלא לאהוב כשרון כזה?"

מלאני: "דיי אני עוד אסמיק בגללכם!" אמרה וכולם צחקו.

מראיין: "האם שמת עין על אחד מהם?"

מלאני הסתכלה בתגובה על מייקל שנראה משפיל את מבטו לריצפה, בוהה בנקודה כלשהי העיקר לא להתקל במבטה. היא רצתה להתפרץ ולומר שכן, שמייקל רודף אותה ולא עוזב את מחשבותיה אך לא נהגה בטיפשות זאת.

מלאני: "זה כמו לשים עין על אחים! כי זה מה שהם בשבילי, אחים גדולים".

מראיין: "בטוחה שאין שום קשרים רומנטיים?"

היא חשבה בראשה כמה היא רצתה לומר שהיא מרגישה רגשות שלא הרגישה לפני זה לסולן הזה שיושב כסא אחד ממנה. לרוץ אליו ולהתנפל עליו בנשיקות.

מראיין: "מלאני? את איתנו?" שאל לאחר ששם לב לחיוורון שהשתלט עליה.

אדם: "נראה לך שיכולים להיות קשרים רומנטים עם חבורה של בחורים שהדבר הכי טוב שהם עשו זה לריב מי תופס את הסוויטה?" הקהל צחק מבדיחתו של אדם, הבדיחה שהצילה את מלאני. היא הכריחה את עצמה לחייך חיוך צבוע ולצחוק עם כולם, לא להראות שהשאלה באמת השפיע עליה.

אחרי עוד כמה שאלות מעיקות ומטרידות הראיון הסתיים. בלי להרגיש הם כבר נסעו חזרה למלון.

השעה כבר הייתה מאוחרת, מלאני סיימה לסדר את מזוודותיה לקראת החופשה שתתחיל מחר. החופשה בהחלט משמחת אך להיות על האי עם מייקל זה היה הדבר האחרון שהיא הייתה צריכה. גם ככה שרר ביניהם מתח, אך למזלם אף אחד לא הבחין או שיותר נכון לא רצה להבחין.

היא התיישבה על מיטתה והוציאה את אותה המחברת שכתבה בה מקודם את המכתב לדיאנה.

'ואחרון חביב מייקל..' ראתה את השורה שבה נעצרה ומיד עלה בה הזיכרון המר מאותו הערב, הערב בו הציעה למייקל להיות יחד איתה, אותו הלילה בו הם דיברו.

"מה אתה אומר, נשכח מהכל ונהייה ביחד?" שאלה עדיין באותו הקול המאושר, מצפה לתשובתו.

ספויילרים! להלהלה! :)

-"למה אתה שותק?"

-"צא מפה!!"

-"אתה קורא לי סתם בחורה?"

-"זה הולך להיות כל כך כייף!"

-"מלאני!!! כמה התגעגעתי!"

-"נחשי מה?!"