סיפורים בהמשכים

חלומות מתגשמים-פרק 19

"הבנתי למה אני לא יכולה להכנס.." אמרה בקול חנוק, הדמעות כבר עלו בעינייה כנגד רצונה.

היא הרגישה את רגליה סוחפות אותה משם במהרה חזרה לחדרה. היא נכנסה, טורקת את הדלת אחריה ונשענת על הדלת, נותנת לכל הדמעות לפרוץ החוצה. למה זה השפיע עליי כל כך? הוא לא שווה את זה! ניסתה לשכנע את עצמה אך לא הצליחה, בלי לשים לב היא התחילה לפתח רגשות כלפיו. הכל בגלל כל מה שקרה במועדון הארור הזה! נקשה בשיניה, יורדת לאט לאט לריצפה, משעינה את ראשה על ברכיה, ממשיכה להוציא את כל הכאב שהצטבר בה.

היא ישבה ככה שתי דקות עד ששמעה דפיקות חלשות על הדלת, כאילו מי שדופק עליה מפחד בכלל להתקרב אל אותה הדלת.

"מלאני?" נשמע קולו של מייקל מהצד השני, קולו היה מהוסס.

"אני יודע שאת שם..תפתחי לי אני רוצה להסביר" אמר בקול חלש ונעים.

מלאני ניגבה את דמעותיה והזדקפה.

היא פתחה את הדלת באיטיות וראשה היה מושפל, עיניה פוגשות בריצפה.

"אנחנו צריכים לדבר.." קבע מייקל בהחלטתיות.

"שלום, איפה החדר של אדם ריצ'רדס?" שאלה בחביבות בחורה צעירה, שערה היה חום-שטני בהיר ומטולטל עד הכתפיים. היא הייתה דקיקה וגבוה. לא יפייפה ולא מדהימה, בסך הכל נאה. היא הייתה לבושה בשמלה קייצית בצבע תכלת וסנדלי עקב לבנות.

"אני לא יכולה למסור פרטים כאלה.." השיבה פקידת הקבלה לאותה הבחורה את התשובה הקבועה למי שמחפש אחד מחברי הלהקה.

"את לא זוכרת אותי?" שאלה בהפתעה.

"לא..מצטערת כמו שאמרתי אני לא יכולה למסור פרטים על הלהקה" השיבה באותה האדישות הפקידה.

"אבל אני החברה שלו!" הצדיקה את עצמה הבחורה.

"זה מה שכולן אומרות.." השיבה הפקידה תשובה שכנראה אמרה לא מעט פעמים.

הבחורה עמדה שם חסרת אונים מנסה לשכנע בחוסר הצלחה את הפקידה שנשארה עקשנית. למזלה הגיחו איימי וכריס מחובקים מהמעלית. הם הבחינו בה מרחוק והתקדמו לכיוונה.

"תקשיבי, אני חייבת להכנס!" המשיכה לנסות לשכנע אותה.

"שלי!" קראה איימי מופתעת.

"היי" השיבה שלי בפליאה וחיבקה אותה חיבוק חם.

"כמה טוב לראות אותך" חייכה אליה איימי.

"כריס!" אמרה בשמחה וחיבקה אותו גם כן.

"כמה זמן לא ראינו אותך.." אמר כריס בחביבות.

"את באת לאדם?" שאלה איימי אחרי שכל החיבוקים עברו.

"כן רק שמישהי לא נותנת לי לראות אותו" אמרה ותקעה מבט מאשים בפקידה.

"מצטערת.." אמרה בקול חלוש, מנסה לפייס אותה.

"זה בסדר.." השיבה ומבטה התרכך. שלי הייתה בחורה מתוקה היא לא הייתה מסוגלת לכעוס על אף אחד. היא הייתה עדינה, חכמה, נחמדה וצנועה. היא התחבבה לכולם בקלות וכל חברי הלהקה והצוות אהבו אותה.

"רגע! אתם ביחד?!" שאלה שלי בהפתעה מוחלטת ברגע ששמה לב לקירוב של איימי וכריס.

"כן" השיבו שניהם באותו הזמן וצחקו.

"או מיי גאד! כמה פיספסתי בזמן שלא הייתי פה!" השיבה וחייכה חיוך מאוזן לאוזן.

"אני כבר העדכן אותך" השיבה איימי וחייכה חיוך שופע וערמומי מקצת.

"רוצה משהו לשתות?" שאלה מלאני אחרי שמייקל התיישב בנוחות על המיטה. קולה עדיין היה עצוב ושבור מעט, אפילו אחרי המאמצים שלה להסתיר זאת.

"לא זה בסדר, בואי שבי" סימן לה לשבת לצידו.

"אז.." התחילה לומר אחרי שהתיישבה, עדיין ראשה היה מושפל, היא לא הייתה מסוגלת להביט בו.

"תראי..קודם כל אני מצטער שצחקתי עלייך ועל השער שלך" אמר וציחקק מעט שוב ברגע שנזכר במראה שערה.

"ומצטער שאני צוחק עכשיו שוב.." אמר בפיוס וחייך. חיוכו ריכך מעט את מלאני.

"ובקשר למה שקרה בחדר..הייתי צריך לסדר איתך את העניינים לפני שראית את מה שראית" אמר מייקל.

"זה בסדר, זה לא שאנחנו ביחד.." אמרה בקול שקט ופגוע.

"פשוט אחרי מה שקרה במועדון..וכל ההתקרבות שלנו שם" אמר מייקל.

"אני לא יכול להכחיש את זה שהרגשתי משהו." הודע מייקל ועל מלאני עלה חיוך.

"אני גם! הרגשתי משהו אליך כשהתקרבת אליי במועדון, התחלתי לפתח אליך רגשות מייקל" התפרצו המילים עצמם בפיה. היא הייתה מופתעת מעצמה ואף התחרטה .שיט! מה אמרתי?!

הוא חייך אליה חיוך נעים שלא אמר כלום, פשוט חיוך. "אני גם מרגיש אלייך משהו" הוסיף לבסוף.

"את מדהימה" קבע עם אותו החיוך שלא ירד מפניו.

"אני יודעת שרבנו בהתחלה הרבה אבל עכשיו כששנינו מרגישים אחד לשני משהו למה שלא ננסה להיות ביחד?" אמרה בחיוך מאושר והביטה בעיניו.

"מה אתה אומר, נשכח מהכל ונהייה ביחד?" שאלה עדיין באותו הקול המאושר, מצפה לתשובתו.

 ספויילרים:

-"יש לי הפתעה בשבילכם!"

-"רגע אז את ממש קרובה למייקל?"

-"התעגעגתי, אתה הבן אדם הכי חשוב לי מיקל"

-"אני יודעת שאתה אוהב אותי"

-"את פגעת בי כמו שאף אחת לא פגעה, לכי..בבקשה.."

-"מה אתה עושה באמבטיה שלי?"

-"אני אוהב אותה!"

שוב נסחפתי -.-

 מקווה אהבתם את הפרק, תגיבו

תצפו לשינוי בעלילה ;]