סיפורים בהמשכים

מצטערת על האיחורים הבלתי פוסקים עם הפרקים.

מעכשיו זה מתייצב כל יומיים פרק, תלוי בתגובות כמובן אני לא מתכוונת להעלות פרק עם תגובה וחצי.

הפרקים התדרדרו. אני יודעת.

אבל בקרוב זה הולך להשתפר כי הרבה אקשן יופיע בהמשך

בלי בילבולים מיותרים,

פרק 18

בפרק הקודם:

חלומות מתגשמים-פרק 18.

"יואו! אני נראת מדהים!!" קיפצה איימי משמחה, בוחנת את שערה ומעלה חיוך כל פעם מחדש. כל שערה הבלונדיני היה בבקבוקים גדולים ויפים עם גוונים שטנים קצת מעבר לכתפיים, לא ארוך מדי ולא קצר מדי. היא נראתה כמו בובת ברבי יפייפיה.

"אתה..אתה.." מילמלה מלני בקול חנוק מדמעות שעומדות לצאת בכל רגע.

"הרסת לי את כל השער!" צווחה בכעס, וכל הדמעות שהחזיקה בתוכה התפרצו בסערה.

"אופס.." אמר הספר בקול חלש, מתפלל שמלני לא תשמע.

"אופס?! אופס?!" צווחה בקול, לא מפסיקה להגעל מהשתקפותה במראה.

"התבלבלתי בין הצבעים..זה היה אמור להיות בלונדיני ולא.." ניסה להסביר את עצמו.

"ירוק!!!" צעקה בכל כוחה נותנת לעצמה להוציא את כל התסכולים. שערה החום הארוך והיפייפה היה כעת בירוק זועק.

"זה לא כל כך נורא.." ניסתה לנחמה איימי. אך הפסיקה כשקיבלה מבט מעוצבן ממלאני.

"תשנה לי את השער חזרה!" דרשה ממנו.

"אי אפשר! יהייה יותר גרוע.." אמר לה הספר בביטחון.

"אתה חתיכת הומו מזדיין תשנה לי מיד את זה לפני שאני אדחוף אותך למעצר על הריסת שער לבנות תמימות כמוני!" צעקה בכל כוחה וכמובן זכתה לכמות נדיבה של מבטים לכיוונה.

"מה אתה עושה?!" צרח מייקל בחזרה על אדם שהשפריץ כמויות נדיבות של מים מהבריכה היישר עליו.

"דיי להשתזף כמו כוסית ובוא לבריכה, אין לנו את מי להטביע" אמר אדם וצחק עם כל השאר.

"ומה כריס?! ליופי?!" אמר וצחק בביטחון מהבדיחה של עצמו, מסדר את משקפי השמש.

"דיי!" שמע מייקל את כריס הבורח מאדם אשר הקשיב לעצתו של מייקל, המראה העלה גיחוך על פניו.

"טמבלים.." סינן לעצמו בחיוך.

"התגעגעתי" שמע קול נשי ועדין באוזנו.

"שלום לבחורה הכי כוסית" אמר לאחר שהוריד א משקפי השמש וקרץ לה. ליד כיסאו ישבה נערה בסביבות ה 20 לגילה, שזופה עם שער שטני גולש ועיניים בהירות. יפייפיה.

"אני אבוא אליך עוד שעתיים, תתכונן" לחשה באוזנו והלכה מהמקום מרוצה מעצמה.

"אלוהים כל כך אוהב אותי" קבע לעצמו באושר מתבונן בבחורה היפה בביקיני מתרחקת.

"רגע!" עצרה מלאני צעדים ספורים לפני כניסת המלון.

"מה הפעם?" שאלה איימי נעצרת אחריה.

"אני לא יכולה להכנס ככה!" אמרה בהבעה חוששת, מצביעה על שערה שלא בדיוק במצב הכי טוב שלו.

"הגעת עד לפה ככה.." ציחקקה איימי.

"לא מצחיק!" אמרה בקול כועס וילדותי.

"אמא! אמא! למה ללידה הזאת יש דשא על הראש?" הצביע ילד קטן על מלאני בתמימות.

"יופי..זה מה שחסר לי!" סיננה בייאוש והתיישבה על המדרכה בזמן שאיימי לא הפסיקה לצחוק.

"בואי נכנס וזהו.." הציעה איימי אחרי שנרגעה מהצחוק שהציף אותה באותו הרגע.

"אי אפשר!" קבעה מבוהלת מלאני.

"למה?" שאלה בחוסר הבנה איימי והתיישבה לידה על המדרכה.

"הלהקה תראה אותי! ומיקל! הוא בחיים לא ישכח לי את זה.." אמרה ופניה נראו מבוהלים וחוששים מתמיד.

"כן את צודקת, הוא הולך לרדת עלייך עד שתגיעי לגיל מאה!" צחקה איימי.

"יופי את ממש מעודדת.." אמרה מלאני בהנחת ייאוש.

"טוב הנה זהו אני לא אצחק!" קבעה איימי וניסתה להעיף את החיוך והצחקוק שבקע ממנו.

"נכנס בלי שהוא יראה, ישר נרוץ לחדר שלך בלי שאף אחד יראה" הסבירה את רעיונה איימי בחיוך מרגיעה.

"טוב נו.." אמרה מלאני בוויתור וקמה על רגליה. היא ידעה שלהמשיך לשבת פה לנצח זה לא מה שיפתור את בעיה.

שתיהן נכנסו פנימה ללובי, לא היה שום זכר למישהו מהלהקה ובמיוחד למייקל, רק מבטים וצחקוקים לועגים  מהצדדים של כל האנשים שהספיקו להבחין בשערה של מלאני שנראתה עם לחיים סמוקות עד מאוד וראשה מושפל.

"אני לא מאמינה שזה קורה לי.." מילמלה לעצמה.

"הנה כמעט הגענו למעלית" עודדה אותה איימי.

הן היו כמעט קרובות למעלית עד שמרחוק הן ראו מישהו יוצא ממנה עם מכנס גלישה ובמראה רטוב, מהברכה כנראה.

מלאני הסתכלה ובבירור זיהתה את אותו האחד.

"שיט! שיט! זה מייקל! אני חייבת להסתתר!" הניפה את ידיה בלחץ לצדדים וניסתה לחפש סביבה מקום להתחבא. היא רצתה לקבור את עצמה כמה שיותר עמוק באדמה באותו הרגע.

"יש לי רעיון!" אמרה לפתע איימי. "תתחבאי מאחורי שולחן הפקידה. היא לא שם!" הצביעה על שולחן שלא רחוק מהן. "אני בינתיים אעסיק אותו! ככה תוכלי להתחבא בינתיים.." אמרה והחלה לרוץ לכיוון מייקל שפלרטט עם מישהי באותו הזמן למזלן זה עיכב אותו מעט.

"מייקל!" צעקה קטנה נשמעה ממנה ברגע שהגיעה לייעד שלה.

"היי" נופף לה מרחוק ברגע שהבחין בה.

"שיט הוא לא בא!" היא נופפה את ידיה, סימנה לו לבוא אך הוא לא ראה ורק התקדם לשולחן הפקידה.

"לא טוב, לא טוב.." היא חשבה ומיד התחילה להתקדם בלחץ אל מייקל.

"יש פה מישהי?" שאל מייקל וחיפש אחר הפקידה בשולחן, רגעים ספורים לפני שהתכופף לראות מאחורי השולחן הוא הרגיש נגיעה בכתפו.

"היי" אמרה שנית איימי וחייכה חיוך לחוץ. היא הייתה גרועה בשקרים ומצבים כאלה, היא קיוותה שהפעם לא יבחינו בזה.

"היי" השיב במבט חושש. "רצית משהו?".

"לא..כלומר כן.." השיבה מתבלבלת מעט במילים.

"אז כן או לא?" צחק קלות למילותיה.

"כן!" השיבה בהחלטיות.

"אז מה רצית?" שאל אותה, מחכה לתשובה.

"מה רציתי..המ..רציתי..רציתי.." ניסתה למשוך את הזמן כדי לחשוב על תירוץ טוב.

"כן. נו כבר, מה רצית?" שאל בחוסר סבלנות.

"תראה הנה כוסית בביקיני!" פלטה במהירות והצביעה לכיוון ההפוך משולחן הפקידה היא לא איבדה זמן ומיד נופפה בידיה למלאני שתצא מהר מהשולחן. "פסס..רוצי!" לחשה לה והמשיכה להניע את ידיה ולהראות בעזרתן סימנים משונים.

"המ?" חיכך  בגרונו כשהסתובב חזרה לאיימי מאוכזב ששום כוסית ובטח ששום כוסית בביקיני לא הייתה והוא שם לב שהיא מנופפת בידיה.

"אה..היה פה זבוב. כן זבוב!" תירצה וחייכה חיוך מבויש.

"טוב שיהיה" אמר באדישות והתחיל לפנות את ראשו לשולחן בדיוק בזמן לא טוב, מלאני התחילה לזחול חזרה מהשולחן.

"מייקל!" קראה בבהלה איימי ומנעה ממנו להסתכל לכיוון ההוא.

"מה איימי? מה?" שאל מאוס ממנה כבר.

"אני..צריכה עזרה! כן עזרה גדולה! ענקית!" אמרה בבלבול את הדבר הראשון שעלה בראשה.

"במה?" שאל באותה האדישות.

"לקטוף פרחים!" אמרה במהירות שיט! מטומטמת..חשבה לעצמה ברגע ששמה לב למשפט המטופש שאמרה הרגע.

מייקל רק הסתכל עליה במבט מוזר והרים גבה אחת.

"למה לעזאזל את צריכה לקטוף פרחים?!" שאל, לא מבין.

"להביא מתנה למייקל, כלומר לכריס!" אמרה שוב מתבלבלת מהלחץ.

"אי אפשר פשוט לקנות?" שאל כברור מאליו.

"לא, המאמץ יותר חשוב!" אמרה ומהנהנת בראשה כהסכמה לדבריה.

"טוב איימי יש לי דברים יותר חשובים מאשר לקטוף פרחים ובמיוחד בשביל כריס" אמר מייקל במעט עצבנות.

"חצוף!" נשמע קול מתפרץ ליד השולחן.

"מלאני?" שאל מייקל מופתע ברגע שהבחין במלאני שרויה על הרצפה על רגליה.

"שיט.." אמרה, עוצמת את עיניה כדי לרכך את המכה.

"השער שלך..הוא..הוא..ירוק!!!" הוא התפרץ בצחוק מתגלגל ויהיר. אם בהתחלה מלני רצתה לקבור את עצמה עמוק באדמה אז עכשיו בטוח שהיא רצתה עוד יותר עמוק.

"כריס? מה אתה עושה?" שאלה איימי את כריס כשראתה אותו קוטף פרחים מהעציץ שהיה ממוקם במסדרון של החדרים.

"אני?" שאל כריס בטיפשות, מסמיק מעט.

"אתה רואה פה עוד מישהו בשם כריס ב 11 בלילה?!" שאלה איימי בצחקוק.

"לא בדיוק.." אמר וחייך חיוך מבויש.

"למה אתה קוטף פרחים..?" שאלה איימי לא מפסיקה לגחך למראה זה.

"זאתהפתעהאסורלגלות!" פלט במהירות את דבריו.

"מה?" שאלה איימי לאחר שלא הבינה מילה "נו דיי עם המשחקים תגיד לי כבר! אתה לא רוצה שאני אתחיל לחשוב שאני יוצאת עם טמבל נכון?"

"טוב נו.." וויתר כריס " מייקל אמר שאת רוצה לקטוף פרחים בשבילי אז רציתי להפתיע אותך ולקטוף בשבילך גם" אמר בתמימות וחייך חיוך מקסים.

גאדד הוא כזה טמבל !אבל חמוד.. צחקה לעצמה איימי לאחר שהבינה שכריס לקח רציני.

"אתה לא צריך..אני אוהבת אותך גם ככה" צחקה איימי ונשקה קלות על שפתיו.

מלאני יצאה מהסוויטה שלה והתקדמה לחדרו של מייקל בעוד שכל הדרך מתלבטת אם לדבר איתו או לא. את ראשה כיסה כובע גרב שחור שדאג להסתיר בקפידה את השער הירוק שלה שרק בצבץ מלמטה.

"טוב נו שיהייה" שכנעה את עצמה כשהגיעה לדלת ונקשה עליה שתי נקישות קלות.

"היי" אמר מייקל בקול לחוץ ברגע שפתח את הדלת והשאיר פתח צר ביותר.

"היי" השיבה וחייכה מנסה להציץ לפתח הקטן שמייקל פתח.

"אנחנו צריכים לדבר.." הודיעה לו בביטחון. היא עצמה לא ידעה מאיפה מצאה אותו.

"כן.." הסכים איתה.

"אפשר להיכנס?" שאלה לאחר ששמה לב שמייקל לא מתכוון להכניס אותה בקרוב.

"לא!" המטיר במהירות.

"למה לא?" שאלה בכעס.

"כי..כי..כובע נחמד!" אמר בטיפשות למלאני שנראתה יותר כועסת.

"מה זה קשור?! תן לי להכנס! מה אתה מחביא שם?!" צווחה עליו וניסתה להדוף אותו כדי להכנס.

"לא. אסור!" נלחם בה מייקל ולא נתן לה להיכנס.

"מייקל איפה החזייה שלי?" נשמע קול נשי בוקע מתוך החדר.

 מקווה אהבתם :)

דרך אגב חשבתי לשים תמונות של הדמויות בסיפור,

מה דעתכן?

תגיבו