מהפרק הקודם:
-אין-
פרק 17.
"בואי כבר" זירזה איימי את מלני בזמן שזאת סידרה את שערה.
"אני באה..אני באה.." הרגיעה אותה מלני.
לא עבר זמן רב והן כבר יצאו מהסוויטה והתקדמו למעליות.
"שכחתי לומר לכריס שאנחנו הולכות" נזכרה איימי פתאום.
"הוא יתמודד! שיהייה לכם לפחות יום אחד חופש אחד מהשני" צחקה מלני.
"היי! אנחנו בכלל לא דבוקים אחד לשני אם זה מה שאת רומזת" אמרה בקול נעלב וילדותי.
"כן בטח! כל היום כריס כריס וכריס!" המשיכה לצחוק.
"טוב דיי,נו אולי אנחנו קצת כזה.." אמרה איימי וסמוק קל עלה על לחייה.
"מה היית עושה אם הוא לא היה משתכר ומצהיר על אהבתו?"ציחקקה מלני ולחצה על קומת הלובי במעלית.
"לא יודעת אבל אני שמחה שזה קרה כי ככה בחיים לא הייתי עם כריסי מיסי שלי" אמרה במבט חולמני ומאוהב מתמיד מה שהצחיק את מלני.
"כריסי מיסי?" צחקה מלני בקול רם.
"אתם צריכים לדבר!" קבע אדם והמשיך ללעוס את הפופקורן, שקוע בסרט.
"אני לא יודע מה לומר לה" אמר מיקל והשפיל את ראשו.
"לא דיברתם כבר יומיים מאז מה שעשית במועדון".
"אני יודע.." סינן מייקל והתיישב בכבדות על הספה, הוא לא יכל להסתיר את מבטו המודאג.
"אתה מרגיש אלייה בכלל משהו?" הוא הפסיק לבהות במסך הטלוויזיה והסתובב למייקל עם מבט רציני על פניו.
"לא יודע.." הוא נראה מבולבל "בכלל..אסור לי להרגיש למישהי משהו במיוחד לא אליה!" קבע מיקל.
"בגלל מי שאני חושב שזאת?" שאל בחשש.
"כן, בגללה" אמר באדישות. אך מבפנים הוא היה בכלל לא אדיש, להפך נסער. הוא רצה להתפרץ ולהוציא את כל הרגשות הכאובים שהוא שומר בפנים כל השנים האלה.
"אני אדבר איתה היום" הודיע מייקל, משנה את הנושא.
"עם מלני?" שאל אדם.
"לא עם אמא שלך, נו באמת.." התלוצץ.
"הפ! עד לאמא שלי" זרק עליו חתיכת פופקורן "אני שמח על ההחלטה שלך" הוסיף בחיוך.
"את יודעת איפה זה בכלל?" שאלה מלני בחשש, ממשיכה ללכת ברחוב בעקבות איימי.
"נו הנה אנחנו קרובות" הרגיעה אותה והמשיכה לחפש בעינייה את המקום.
"את בטוחה?! כי כל הקניות האלה כבר כבדות לי!" המשיכה להתלונן וללכת אחריה בחוסר ברירה.
"אמרתי לך לא לקנות כל כך הרבה, והנה הגענו.." איימי נעצרה מול המבנה המפואר שעליו שלט מכובד 'המספרה של סיימון'.
"אומרים זאת המספרה הכי טובה" חייכה איימי.
"אולי לא.." אמרה מלני בחרטה.
"אל תתחילי שוב! עושים שינוי.." אמרה בחיוך מאושר ומשכה אותה פנימה.
"מישהו ראה את איימי?" התפרץ כריס לחדר הסוויטה.
"מישהו יכול לענות לי?!" הרים את קולו אחרי ששם לב שאף אחד מהשניים לא עונה לו.
"תשתוק! אתה מפריע.." אמר אדם באדישות.
"איפה טובי?" המשיך לשאול והתקדם לספה שהם ישבו עליה.
"משקה את העציצים! נו מאיפה לנו!?" אמר מייקל ומיד הוא ואדם החלו לצחוק.
."לא מצחיק..לא ראיתי אותה כל היום, אני דואג" הוא התיישב על הספה לידם.
"היא בטח עם מלני, הן כל הזמן לאחרונה ביחד" השיב לו אדם, בתקווה שירגע וישתוק.
"נכון, אל תהייה כזה דבק! אתם ביחד רק יומיים" הוסיף מייקל.
"טוב" הסכים כריס בחוסר ברירה, אך הוא לא באמת נרגע. הוא תמיד היה פרונואיד ותמיד יישאר.
"ותפסיק להפריע לנו לראות את ג'סיקה בעירום!" קבע מייקל וזרק עליו את הכרית הכי קרובה.
"ככה אתה? יא חרא!" צחק כריס והשיב מלחמה.
עד מהרה החדר נהייה מבולגן מכל הכיוונים, ורק צחוקם הרם של הבנים נשמע בו.
"אנחנו רוצות משהו שונה ויפה" פנתה איימי לשני הספרים.
"אולי בכל זאת לא?" לחשה לה מלני.
"שתקי, זהו אין להתחרט אנחנו כבר פה!" לחשה לה בחזרה ותקעה לה מבט מאיים.
"טוב טוב.." נכנעה מלני.
"אז כמו שאמרתי משהו שונה" חייכה איימי.
"אל תדאגו גבירותיי, אתן תצאו מפה מהממות" הצהיר אחד מהספרים בחיוך והם כיסו אותן בבד שחור.
"הנה שימי כיסוי עיניים, שתהייה לנו הפתעה" חייכה איימי והשיטה לה את הכיסוי.
"טוב.." ענתה בחשש ושמה על עצמה את הכיסוי בדיוק כמו איימי.
"זהו! אתן מוכנות!" קבע הספר.
שתיהן החלו להרויד באיטיות את הכיסוי מעניהן והביטו במראה.
"אומייגאד!" אמרה מלני בהלם.
"נכון שזה מהמם?" אמרו שני הספרים באושר באותו הזמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-קסם ורותם-
