סיפורים בהמשכים

חלומות מתגשמים פרק 14

"את בסדר?" שמעה קול מעורפל ברקע. מלני פקחה את עיניה בעדינות והביטה סביבה. היא נמצאה בחדר ענק הנראה כחדר מלון, קירותיו בצבע שמנת התורמת לאווירה שקטה ונעימה, בפינת החדר נמצאו ספות לבנות ונקיות כאילו מעולם לא ישבו או נגעו בהן, מולן טלוויזית פלזמה ענקית, כל החדר היה עטור באגרטלים עם פרחים ורודים עדינים ותמונות של נופים שונים. היא הביטה מתחתיה וראתה שהיא שכובה על מיטה זוגית ענקית מהודרת בעלת מצעים לבנים עדינים וכריות שונות בצבעי שמנת תואמים לקירות החדר.

"וואו" הוציאה קריאת תדהמה, מתפעלת מכל מה שעינייה רואות סביב.

"את בסדר?" חזרה על שאלתה איימי שרק כעת מלני הבחינה שהיא יושבת לצידה.

"כן..נראה לי" אמרה במאמץ ושיפשפה את ראשה שכאב לה בלי סוף.

"אהבת את החדר אה?" קרצה לה איימי, נראת רגועה עכשיו כשמלני התעוררה.

"הוא מדהים!" המשיכה לפער לטובה את החדר. "לעומת המלון הזול שהייתי בו, זה פשוט..פשוט! ארמון!" היא קפצה מהמיטה ומיד החלה לסייר בחדר עם חיוך ענקי מתלהבת ממשהו מעניין שהיא מוצאת ומיד ממשיכה הלאה. היא נכנסה דרך דלת שנמצאה בחדר, ומיד מצאה את עצמה בחדר האמבטיה. הוא היה כולו תכלת ולבן, מקלחת שקופה למחצה הייתה בצידו של החדר, מקלחת הנראת כל כך נעימה ועשתה חשק להימצא בה.

"אני לא מאמינה! זה הדבר הכי יפה שיש!" היא קפצה מהחדר לעבר איימי שישבה עדיין על המיטה.

"החדר הזה שלי?" שאלה מלני ומיד אפשר היה להבחין בניצוץ בעינייה.

"כולו שלך" אישרה את דבריה איימי.

"גם לך יש כזה חדר?" שאלה ממשיכה להתלהב מהחדר כמו ילדה קטנה שקיבלה מתנת יום הולדת חדשה.

"כל הסוויטות בקומה הזאת כאלו, כולל שלי" חייכה אליה וצחקה מעט, היא באמת חשבה שמלני נראת כמו ילדה קטנה.

"מה!? יש  לי סטייה לבתי מלון!" צחקה מלני.

"שמחה לדעת כי עכשיו את תימצאי בהם הרבה " אמרה איימי.

"אני גם שמחה שאת בסדר עכשיו" קבעה בחיוך.

"רגע, מה באמת קרה לי?" נזכרה לפתע מלני שבכלל לא זכרה איך הגיעה לחדר.

"המ..קרתה תאונה קטנה שגרמה לך להתעלף" אמרה בקול מהסס.

"מה?" פקחה את עינייה לרווחה.

"מייקל קצת זרק את המזוודה על הראש שלך בטעות" אמרה בקול חלש איימי, בחשש שמלני תשמע.

"חכי אני עוד אתפוס אותו! הוא ניסה להרוג אותי!" נקשה בשינייה מלני.

"זה היה בטעות, בינתיים עד שתרצחי אותו בואי נלך.." אמרה וקמה מהמיטה מיישרת את בגדיה.

"לאן?" הסתקרנה מלני.

"את כבר מרגישה טוב, לכן בואי נעשה סבב חתיכים בבריכה, בטוח יש פה הרבה" קרצה אליה.

"ראיתי איך דאגת לה" אמר לפתע כריס קוטע את הסרט שהוא ושאר הלהקה צפו בו.

"אני עד לכך" אישר את דבריו אדם.

"לא דאגתי לה" הכחיש מייקל ועשה את עצמו מתעניין בסרט. "לא דאגתי לה" ניסה לשכנע את עצמו.

"קפצת כמו ילד מבוהל! היא מתה! היא מתה! תעשו משהו!" חיקה אותו אדם, וכל השאר הצטרפו לצחוקו.

"נבהלתי זה הכל, כי אם היא תמות זאת תהייה אשמתי" אמר מייקל, מנסה להיות אדיש ולהראות שלא אכפת לו בכלל ממנה.

"אנחנו מכירים אותך, אל תעבוד עלינו" קבע כריס וקם כדי לחסום לו את הטלוויזיה.

"אתה מוכן לזוז!? הסרט בהרבה יותר מעניין ממך!" צעק לעברו וזרק עליו את הפופקורן שאכל.

"אני לא זז עד שאתה מודה שדאגת לה והיא נחמדה ובכלל לא מטורללת כמו שאמרת!" כריס עמד על שלו וניסה להימלט מהפופקורן שנזרק עליו בעצבנות "זה לא יעזור" פלט.

"לא מודה ולא כלום! זוז!" הרים את קולו.

"לא זז!" כריס הזדקף ושילב את ידיו כמו ילד קטן.

"זוז!" הפציר בו מייקל.

"לא!" אמר וחייך חיוך מתגרה.

"אתה לא זז?" שאל מייקל, קם מהספה.

"לא!" קבע כריס.

"בסדר.." המטיר בכעס מייקל ויצא מהחדר, לא שוכח לטרוק בחוזקה את הדלת.

"זאת הבריכה!? היא ענקית!" אמרה מלני, בוחנת את כל האזור סביבה בעינייה.

"מצאתי חתיך בזווית 60 שלך!" צווחה איימי.

"איפה?" מלני לא הבינה אותה.

"בזווית 60 שלך!!" חזרה על עצמה ונראת נרגשת.

"בזווית המה?! נו באמת פשוט תגידי לאיזה צד להסתכל!" נבחה מלני.

"אבל ככה זה נותן לזה תחושה מגניבה.." אמרה איימי בחוסר ברירה.

"פשוט תגידי כבר צד!" הפצירה בה.

"שמאל נו" אמרה איימי והמשיכה להביט לאותו הצד נרגשת כולה "הוא מתקרב!!..ומנשק גבר אחר" אמרה באכזבה.

"איזה ביזבוז" צחקה מלני ביחד עם איימי.

"איימי" הגיח פתאום כריס מאחוריה.

"היי" חייכה, למראה הסמוק של כריס.

"מלני,אני רואה שאת מרגישה טוב" אמר ובקולו נשמעה הקלה.

"כן..אני בסדר עכשיו" חייכה אליו.

"ראיתן  אולי את מייקל?" שאל בחוסר הקשר לפתע.

"לא." אמרה וקולה נשמע כעס ברגע שהוא הזכיר את שמו.

"למה אתה מחפש אותו?" שאלה איימי.

"קצת הרגזנו אותו והוא הלך, כלומר נעלם לנו" אמר כריס ונראה מצטער.

"הוא תמיד מרוגז" קבעה מלני בכעס.

"את מרוגזת!" שמעה קול מאחוריה.

"אתה מרוגז!" ענתה לו אחרי שהסתובבה וראתה שמייקל עומד מאחוריה.

"מייקל! בקשר למה.." התחיל כריס לדבר.

"עזוב..זה לא משנה עכשיו, בוא פיטר קורא לכל הלהקה" הודיעה לו מייקל.

"כלומר גם לי?" שאלה מלני שעמדה קרוב לבריכה.

"לצערי הרב כן.." לעג לה מיקל, רק שהבעת פניו לא נראתה מתלוצצת. הוא התקרב אליה יותר.

"יש לך מזל בכלל שאני בלהקה הזאת!" צעקה מלני ודחפה אותו בחולשה.

"יש לי הרגשה שאנחנו מיותרים, בוא כריס.." לקחה איימי את ידו והחלה ללכת מהמקום איתו.

"כמו ילדים קטנים הם שוב רבים.." נשמעו צוחקים מרחוק.

"לא! לך יש מזל בכלל שהגעת ללהקה הזאת!" החזיר לה דחיפה, ממשיך להתקרב לשפת הבריכה ביחד איתה.

"אתה סתם מקנא כי אני יותר טובה ולכן החליפו אותך!" עקצה אותו ודחפה אותו שנית.

הוא נראה ממש מרוגז, היא פגעה בנקודה רגישה. "אף אחד לא יותר טוב ממני! ובטח שלא מטורללת מכוערת וטיפשה כמוך!" אמר לה בזעם מחזיר דחיפה.

"אתה מטומטם! וגיטריסט גרוע!" החזירה לו, ממשיכה לדחוף.

"אף אחד לא קורה לי גיטריסט גרוע!" הוא דחף אותה דחיפה כל כך חזקה מרוב הזעם שגרמה לה לאבד את שיווי המשקל, כשהיא הרגישה שהיא מועדת היא מיד אחזה בחולצתו של מייקל.

 ספויילרים לפרק הבא:

-"עוד תאונה קטנה"

-"אני יכול להכנס?"

-"זה כל כך אירוני!"

-"היום אני אתחיל איתה!"

-"לכבודך מלכה"

-"זאת לא..?"

מקווה נהנתם מהפרק

אפילו שהוא הגיע באיחור קליל ~מבט תמים~ P:

אני אקרא מחר את כל הסיפורים הנהדרים שלכם ואודיע לקבועים

בינתיים,

תגיבו

[השקעתי עשיתי צבועני אז חסר לכם שלא P:]

פרק חדשדש מחר או מחרתיים ;]