סיפורים בהמשכים

חלומות מתגשמים פרק 11

"אני לא מאמין שמחליפים אותי בבחורה! בבחורה!! ממתי היה דבר כזה שאותי החליפו

ב-ב-ח-ו-ר-ה?!" מילמל לעצמו בכעס, נוקש בשיניו.

"המטורללת הזאת לא תהייה בלהקה הזאת בחיים!! בחיים!!"הוא הרגיש פגוע.

"מייקל! תעצור רגע!" צעק לעברו כריס מנסה להשיג אותו.

"עזוב אותי עכשיו!" צעק לעברו, מגביר את קצב ההליכה שלו.

"מייקל! סעמק תעצור כבר!" אמר ומגביר גם כן את הקצב כמעט ורץ.

"מה אתה רוצה?!" נעצר מייקל והסתובב אליו בכעס.

"מה קרה לך שם!?" שאל כלא מבין.

"זה שפיטר מחליף אותי במטורללת שופכת וודקות הטיפשה הזאת! זה מה שקורה לי!" המטיר במלואה הזעם.

"וואו לא ידעתי שזה כל כך השפיע עליך.." אמר כריס מופתע מתגובתו של מייקל.

"בחורות הם נזק! היא תהרוס הכל אם היא תכנס ללהקה!" המשיך בדבריו, מגביר את קולו יותר ויותר. ניתן היה לראות כמה ראשים מסתובבים אליהם מהצעקות המרעישות.

"היא פשוט תהרוס הכל..הכל.." המשיך לומר, מנמיך את כולו ומניד את ראשו לשלילה.

"אני גם לא בעד הרעיון אבל תן לפיטר בכלל להסביר לך מה הולך לקרות, הוא הגיע להחלטה הזאת בשביל מטרה כלשהי, הוא לא עושה כלום סתם, הוא יודע מה הוא עושה.." ניסה לשכנע אותו כריס.

"בחורה בלהקה זה הדבר האחרון שאנחנו צריכים.." אמר וקולו נשמע כה חלש ושביר.

"אני לא צריך לראות בחורה במשך 24 שעות..זה מה שחסר לי.."

"אתה אומר את זה בגלל.." התחיל כריס לומר.

"לא!! זה לא קשור" התפרץ לדבריו כמעט וצועק, יודע מראש מה כריס מתכנן לומר.

"טוב..טוב..אל תרצח אותי אם אתה עצבני עליה או על פיטר או מי שזה לא יהיה!"

"עזוב..אני באמת סתם עצבני" הצטער מייקל.

"תקשיב, אני מציעה שנכנס ונקשיב למה שיש לפיטר לומר ואז נדון על זה כל הלהקה" הציע כריס.

"אין מה להקשיב! היא לא תהיה חלק מהלהקה!" סינן בטון גבוה.

"בכל זאת, בוא תקשיב למה שהוא אומר, אין לך מה להפסיד!" ניסה להמשיך לשכנע אותו אך ללא הצלחה.

"לא!" אמר ברוגז והמשיך ללכת.

"אני ממש מצטער על מה שהלך פה" אמר פיטר, מנסה לתקן את הבלאגן שעשה מייקל לפני דקות ספורות.

"אז מה תשובתך?"שאל את מלני.

זה כל מה שרצית אי פעם! אין מצב שאת מוותרת רק בגלל איז שתיין מטומטם! אגואיסט שחושב שהוא מלך העולם! פשוט אין מצב! ניסתה לשכנע את עצמה מלני.

"אני.." התחילה למלמל את המשפט "חושבת ש-שכן.." אמרה בגימגום, מהססת בכל מילה.

"אוקיי, הנה החוזה נשאר רק את חתימתך" אמר מחייך מהמצב.

טובי ואדם פשוט הסתכלו פעורי פה, הם לא עיקלו עדיין את הידיעה אך גם לא היו נגדה. דווקא הרעיון שבחורה תצטרף ללהקה חייך אליהם.

"קדימה, תחתמי פה" הצביע על המסמסך הניצב מולה.

"שיט, אין לי חתימה בכלל.טוב נו נזרום עם זה.." חשבה מלני לעצמה.

"החתימה.." הזכיר לה כששם לב שהיא מהרהרת.

היא לקחה את העט שהושיט לה פיטר היא חירטטה משהו על הדף "לא!" מיד סקלה את החתימה שהומצאה בזה הרגע, העבירה עליה קו וקישקשה אחת ליד המחוקה "לא!" אמרה שנית.

"חזרתי.."אמר כריס ברגע שפתח את דלת המשרד ונכנס פנימה.

"ו..מייקל?" שאלה איימי.

"חזר למלון, מצטער" אמר מאוכזב עצמו.

"נטפל בו אחרי זה" קבע פיטר, הוא החזיר את מבטו למלני ושם לב למלני שעדיין עסוקה בחתימתה "המ..מלני יש איזשהי בעיה?" נדהם מכל הקישקושים שהיא יצרה.

"לא, מפתאום" חייכה חיוך מובך.

"אז..?" שאל פיטר בתמיהה.

"זה..זה.." ניסתה להסביר את עצמה "לא משנה.." אמרה בקול מובס ומחקה את החתימה שהרגע קישקשה ופשוט כתבה את שמה במקום הקטן שעדיין לא נפגע ממנה.

"אני לא מאמינה אני לא מאמינה!!!" צרחה ברחבי החדר מקפצת על המיטה משמחה.

"אני הכי ברת מזל בעולם הזה!! אני לא מאמינה!!" המשיכה לקפץ מאושר עם חיוך ענקי וקורן לאורך כל הדרך.

"מה את לא מאמינה?" צחקה דיאנה למראה מלני כשיצאה מהאמבטיה עם מגבת לראשה ולגופה.

"את לא תאמיני מה קרה לי!!" ירדה מהמיטה ודילגה בדילוגים לעבר דיאנה.

"נו ספרי כבר!" חייכה אליה, כולה במתח.

"טוב אז ככה..הופעה! סוכן! פגישה! להקה!" המטירה את המילים לאוויר בהתרגשות.

"אני שמחה להודיע לך..שלא הבנתי כלום!! ספרי בצורה נורמלית!!" גערה בה וזרקה על מלני כרית.

"האוץ'" סיננה "טוב אז ככה.." היא המשיכה וסיפרה לה את כל הסיפור מהתחלה מכל מה שהיה במסעדה ועד כל מה שהיה במשרד של פיטר.

"אהההה!!" צרחו שתיהן מחזיקות ידיים וקופצות במקום אחרי שמלני סיימה.

"זה ענק! אני כל כך שמחה בשבילך!" חיבקה אותה דיאנה.

"אני יודעת!! תודה די!" ענתה לא מוחקת לרגע את החיוך.

"אוף את והאוניברסיטה שלך לא יוצא לי בכלל לראות אותך!" אמרה מלני אחרי שהן התיישבו על הספה המתפרקת שבחדר, רגועות כעת.

"אה כן בקשר לזה..אני כבר לא כל כך באוניברסיטה.." אמרה דיאנה צוחקת.

"מה?! וזה מצחיק אותך?!" התפאלה מלני.

"תראי הגעתי להחלטה שזה לא מתאים לי אז פרשתי.." הסבירה את עצמה, והתיישבה על המיטה.

"מזאת אומרת? תמיד רצית להיות רופאה! זה החלום שלך!" ישבה לידה מלני.

"לא! זה החלום של המשפחה שלי, רציתי שיתגאו בי שאני אהייה גם רופאה כמו שכמעט כל המשפחה שלי" אמרה ודמעה יצאה מעינייה, היא ניגבה אותה מיד. בלי לחשוב פעמיים מלני מיד חיבקה אותה.

"אז מה תעשי עכשיו?" שאלה אותה מלני אחרי שנרגעה.

"את יודעת שאני עוסקת קצת בעיצוב תפאורות נכון?" חייכה.

"כן עיצבת את כל התפאורות בתאטרון העירוני שלנו" צחקה.

"אולי אמצא משהו בזה? זה מה שמסב לי אושר!" אמרה דיאנה.

"כן! זה מה שתעשי!" קבעה מלני וחיבקה אותה עוד יותר חזק.

"רק איך?" השתוממה דיאנה.

"מייקל?" נשמעה דפיקה בדלת חדרו של מייקל.

"אני יודע שאתה שם! קדימה תפתח!" המשיך פיטר לדפוק על הדלת.

"אני לא פה!" צעק מבעד הדלת.

"תפסיק עם השטויות שלך תפתח כבר! אתה כזה חסר אחריות וילדותי לחשוב ש.." אמר פיטר במהירות רבה מילה אחר מילה עד שמייקל פתח את הדלת.

"יופי, פתחת אותה" חייך אליו ונכנס פנימה.

"אתה יכול לומר לי מה לעזאל פשר התגובה שלך היום?!" התפרץ עליו, מעביר משקל מרגל לרגל.

"זאת הייתה דעתי" השיב באדישות נשכב על המיטה מול הטלוויזיה.

"וככה אתה מביע אותה?! מעליב ומפחיד את הבחורה המסכנה?!" אמר פיטר בטון גבוה בזמן שמתיישב על הכורסא שליד המיטה.

"ואתה יכול להסביר לי איך בכלל חשבת על זה!? בחורה?! בחורה בלהקה!?" הפסיק לבהות בטלוויזיה ואמר בקול גבוה כמעט וצרח.

"זה הפיתרון הכי טוב! תחשוב על זה, בחורה בלהקה זה שינוי משמעותי! היא גם ממש יפה שזה בכלל בונוס!" ניסה לגרום למייקל לקבל את כל העניין.

"מה אכפת לי איך היא נראת?! בחורה טובה רק למיטה לא לשום דבר אחר! במיוחד לא למיטה!" ניסה להרים את קולו יותר גבוה מפיטר.

"שכחתי שאתה מיקל חסר רגשות שלא אכפת לו מכלום! מחר בבוקר היא באה וחותמת על חוזה ולא מעניין אותי מה אתה חושב! תחייך חיוך מזוייף ותשתוק!" ירה לעברו בכעס והתקדם לצאת מהדלת.

"ואם לא?" אמר בזילזול קוטע את פיטר.

"אז תיפרד ממני ומהלהקה" השיב וסגר את הדלת.

מקווה שאהבתם,

הלכתי לבכות על גורלי המר בלי המחשב וכמובן להגיב לקוראים הקבועים.

אוהבת