שלום לכולם 
מצטערת מצטערת ומצטערת!
אני יודעת שהבטחתי פרק לפני מלא זמן, פשוט הייתה לי בעית מחשב קטנה.
עכשיו הכל בסדר,
נראה לי 
הפרקים יצאו ממש ארוכים.
אני אומרת מראש, לא שמתי לב.
תהנו מפרק 6 (:
חלומות מתגשמים –פרק 6
"תתחבאי!" דרש מייקל, קם מהמיטה בבהלה.
"מה? למה?" התפלאה טליה.
"אחרי זה אני אסביר לך, כנסי מתחת למיטה!" פקד עלייה, הוא נראה לחוץ והתרוצץ מרים את חולצתו וחולצתה בדרכו.
"איכס! לא" אמרה שמה את החולצה שמייקל הושיט אליה.
"תפתח כבר יא עצלן" נשמע שוב קולו של פיטר, שכבר איבד את הסבלנות.
"היי, פיטר" אמר כשעל גופו הייתה מגבת פתאום. "התקלחתי מצטער לא שמעתי".
"לא שמעתי מים זורמים" אמר פיטר בחשד מסתכל סביב, מנסה להבחין במשהו יוצא דופן.
"עשיתי אמבטיה" תירץ מייקל.
"אפצ'י"
"מה זה? שמעתי משהו!" נבהל פיטר, כששמע קול.
"אני מצונן, האפצ'י האפצ'י, רואה?" המשיך בתירוציו, נלחץ מעט.
"שיהייה" הביט בו, עדיין חושד מעט.
"תהייה בלובי בעוד רבע שעה, אני צריך לדבר איתכם" הסתובב חזרה לדלת.
מייקל הרפה מעט "פיוו" נאנח "זה היה קרוב".
"אתה חייב לסדר את הארון" אמרה טליה בזמן שיצאה ממנו כשזוג תחתונים תלוי על ראשה.
"שלום" פנתה מלני אל אחת המלצריות.
"היי" ענתה בנחמדות, קוטעת את נקיון השולחן. "אנחנו סוגרים מצטערת".
"אני יודעת, באתי בקשר למשרה של המלצרית, עם מי לדבר?" שאלה אותה, מעיפה מבט סביבה.
"שניה, אני אקרא לבעל המסעדה" אמרה ונעלמה בין אחת הדלתות.
מלני בזמן הזה התיישבה על הכסא והמשיכה להביט סביב. "דווקא לא רע, יוקרתי כזה, מפואר מדי אבל נו טוב".
"שלום. אני ג'ק" עמד מולה גבר הנראה בשנות השלושים לחייו.
"נעים מאוד, אני מלני" אמרה, לוחצת את ידו בזהירות.
"טוב אז הבאת קורות חיים?" שאל ג'ק לאחר שהתיישב מולה.
"כן, הנה" אמרה והוציאה מהתיק כמה דפים מנולינים בקפידות.
הם שוחחו מעט ושתו קפה בין לבין, ג'ק עיין בקורות החיים, הסביר על המקום.
"אני חושב שאת מתאימה לעבוד אצלנו" אמר וחייך.
"מתי אני מתחילה לעבוד?" שאלה בלי הרבה התלבטויות.
"מחר בשעה שש בבוקר תהייה פה".
"או גאד! שש?! שש?! הבן אדם התחרפן. מאז שעות אפס בתיכון לא קמתי בשעות כאלה".
"אן בעיה אני רגילה לקום מוקדם" אמרה בצביעות.
"כולכם פה? יופי!" אמר פיטר כשראה את כל חברי הלהקה יושבים על הספות בלובי בשעה שקבע.
"לפני הכל, מישהו נתקל אולי בארנק שלי?" אמר נסער מעט.
"לא" השיבו כולם בשלילה.
"אני לא מוצא אותו בשום מקום" המשיך מוטרד מעט.
"תקנה חדש, מה הבעיה?" סינן לעברו מייקל.
"יש לי שם דברים חשובים. זאת הבעיה!" ענה לו מנסה לחפש בכיסיו בפעם המאה את הארנק.
"זה בטח בחדר שלך" ניסה כריס לעזור.
"לא. חיפשתי"
"במכונית?"
"לא"
"באולפן הקלטות?"
"לא הייתי שם היום"
"במלון?"
"לא מוצא?"
"במסעדה בדקת?" התפרץ לשיחתם מייקל.
"גאוני! זה המקום האחרון שהייתי בו. אתה מועיל לפעמים אחרי הכל" אמר ומיהר להוציא את הפלאפון מכיסו השמאלי.
מייקל השיב בחיוך מאולץ.
"ג'ק ידידי, אצלי הכל בסדר, כן תודה, אני שמח. מצאת במקרה ארנק השייך לי במסעדה? כן?! נהדר אני אאסוף אותו מחר, להתראות" סיים פיטר את השיחה וחיוך מרוצה נראה על פניו.
"נמצא הארנק האבוד, הידד!" התלוצץ מייקל.
"שיט מה השעה?" שאל לפתע פיטר.
"1 בלילה" השיב טובי.
"שיט אין לי זמן לדבר איתכם, כבר מאוחר וצריך לקום מוקדם" דפק את אגרופו בשולחן "תמיד משהו מפריע לי!"
"לא נורא מחר, לילה טוב" מיהר מייקל לחדרו, לטליה שחיכתה לו.
"מה עובר עליו?" הסתכלו חברי הלהקה אחד על השני במבטים מבולבלים.
"קמת מוקדם היום!" נדהמה מלני למראה דיאנה לבושה ומוכנה.
"כן, האוניברסיטה" ענתה בעייפות.
"ואצלי עבודה" ענתה באדישות.
"תהייה המלצרית המצטיינת היום!" התלוצצה דיאנה.
"מה עם להקה או סוכן מצאת?" שאלה בחוסר הקשר.
"עדיין לא" ענתה באכזבה "טוב אני אתחיל להתארגן אם לא אני אאחר ביום הראשון" צחקה.
"את תמיד מאחרת" הוציאה דיאנה את לשונה.
מלני נכנסה למסעדה שהייתה ריקה ומיד ראתה את ג'ק יושב באחד השלוחנות מעיין בדפסים.
"היי" אמרה לו, ניגשת אליו.
"היי, אני רואה שבאת בזמן, ברכותיי" חייך לעברה.
"השתדלתי" צחקה.
"טוב תיגשי ללינדה, היא תביא לך מדים ותסביר לך הכל, היא נמצאת בחדר הלבשה של העובדים" אמר וחזר לניירות שעל השולחן.
"את לינדה?" שאלה כשהבחינה באישה יושבת ליד שולחן בחדר עם מדים.
"כן, את בטח החדשה" אמרה בקול מתנשא.
"כן, היי" השיבה וחייכה. רק שלינדה הסתכלה עלייה מוזר ולא ענתה, רק הושיטה לה מדים בדיוק כמו שלה.
"תורידי את הכסאות מהשולחנות בינתיים" פקדה עלייה אחרי שהמדים כבר היו על גופה.
"למה נראה לי שאני לא אסתדר איתה? אה כן כי היא סנובית שלא אמרה שלום, פוקדת עליי דברים והשער שלה צבוע! איך היא חשבה בכלל שזה נראה בלונד טיבעי?!"
"הכיסאות לא יחכו!" צעקה לה לינדה מהחדר.
"חשבון בבקשה" ביקש אחד הלקוחות.
"מיד" השיבה בחיבה. "העיקר להיות חביבה", נזכרה בדבריה של טלי אחת המלצריות, שהייתה היחידה נחמדה.
"שיט! שיט!" נשמע קולו של ג'ק ממשרדו.
"ג'ק?" שאלה נבהלת מהצרחה.
"כן מלני?"
"קרה משהו, נשמעת מבוהל"
"יש שיבוש בתוכנית, זוכרת את הלהקה שאמורה להופיע? אז היא החליטה שהיא לא ברגע האחרון. איך עכשיו אני משיג להקה חדשה!?"
"מישהו יודע לשיר פה?"
"טלי, כזכור לי"
"נהדר, יש פה גיטרה?"
"כן..מה את מציאה?"
"אתה תראה" חייכה בערמומיות.
מקווה אהבתם את הפרק!
מחר פרק חדש [מבטיחה הפעם!]
ממש השתדלתי והשקעתי.
תוכלו להגיב?
אם כן זה יהייה נהדר ככה אני אוכל לדעת אם אוהבים את הסיפור או לא.
הגיוני נכון? ;]
לכן תגיבו!
ותודה למי שקורא פה 
הלכתי להודיע לקבועים P:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-קסם ורותם-