סיפורים בהמשכים

מה המצב? :]

הרמקולים שלי מתו. תשתתפו בצערי

בינתיים המחשב שלי אילם ואני לא שומעת אף צליל.

זה כזה מוזר :\

ואין לי כל כך זמן לכתוב המשך לסיפור, יש לי מזל שכתבתי 10 פרקים מראש.

עכשיו אני רק צריכה לפרסם אותם.

אבל אם הם יגמרו? לא יהייה טוב -.-

בלי יותר מדי פקה פקה..

פרק 5

חלומות מתגשמים- פרק 5

"מי אתה לעזעזל?!" צעקה בבהלה, תוך כדי זינוק אחורנית.

"אה?" נשמע קול ישנוני מכיוון המיטה.

"אה?! אתה אומר לי אה?!" התעצבנה, עדיין לא מבינה מה גבר עושה בחדר שלהן ועוד במיטה של דיאנה. "אני מזמינה משטרה!" רצה לעבר הטלפון שעמד על השידה.

"לא, חכי!" מיהר הקול המבוהל לעצור אותה.

"יש לך הסבר הגיוני לזה שאתה נמצא פה!? ואיפה דיאנה לכל הרוחות!" תקפה בכעס מלני.

"את מתכוונת לבחורה החמודה מאתמול?" שאל ועל פניו עלתה הבעה טיפשית למדי בעיניי מלני.

"פשוט תסתום!" התרגזה, המשיכה בדבריה "ועוף מפה מיד! לפני שאני אזמין משטרה ויכלאו אותך! אני רצינית!!" צרחה בקולה הגבוהה מלני "עכשיו!!".

"רגע הבגדים שלי!" ניסה להתנגד לה בזמן שדחפה אותו מחוץ לדלת.

"ביי!" אמרה אחרי שהצליחה להעיף אותו אל המסדרון בתחתונים, מראה שבטח היה מבייש כל אחד.

"הנה הזבל שלך" פתחה שנית את הדלת והשליחה לעברו את בגדיו.

"תוד.." ניסה להוציא מילה אך מלני מיד טרקה את הדלת בפניו. "מה הטיפשה הזאת מביאה לפה את הסטוצים שלה".

אחרי שהסערה נרגעה והיא שכחה מכל מה שקרה פה לפני דקות ספורות היא החלה לסדר את בגדיה בארון המלוכלך לטענתה. "רק שלא יפול לי על הראש פתאום, כי לפי המצב שלו יש לזה סיכוי מאוד ענק" קיטרה לעצמה.

היא החלה לסדר בקפידות רבה, קיפלה את כל החולצות, המכנסיים, החצאיות וכל שאר הבגדים בצורה הכי טובה שאפשר. היא אהבה לסדר מאז ומתמיד, היא שנאה אי סדר. זה היה נורא מפתיע שהיא הסתדרה עם דיאנה שהייתה הפוכה ממנה לגמריי.

"נהדר" אמרה  מרוצה מעבודתה אחרי שסיימה.

"יש הופעה" ענה לו כריס לשאלתו על מה תוכניותיהם להיום.

"נו כן, אחרי זה צריך לחגוג איפשהו" קרץ מייקל לכריס.

"שוב מועדון?" שאל בייאוש.

"יש לך משהו יותר טוב?" אמר מייקל.

"לא" אמר לאחר שהקדיש לעניין מחשבה קצרה.

"אז יופי התוכנית הרגילה, להשתכר, לבלות ואז לחגוג כמו שצריך, אם אתה מבין למה אני מתכוון" הרים את גבותיו, להדגיש את הרמז. הוא קם מהשולחן בו כל חבריו ישבו.

"כן.." אמר כריס, לא מנסה להסתיר את חוסר ההתלהבות שלו. הוא תמיד הלך אחרי מייקל אפילו כשלא תמיד רצה.

"אתה רוצה שוב להיות מושפל בידי בחורה?" אמר לפתע אחרי שזכר והתחיל לצחוק.

"לא מצחיק, עכשיו בוא יש לנו שעה עד שיבואו לאסוף אותנו להופעה" הזכיר לו מייקל.

"היית חייב לפרלטט גם איתה?!" נזף בו כריס.

"האיימי הזאת כוסית, מה אני אעשה" חייך לעצמו.

"היא מצוות העובדים, פיטר אמר שלא נתעסק איתם!" אמר כריס מזעיף את פניו. הוא ידע טוב מאוד שזאת לא הסיבה לכך שמייקל לא יתעסק איתה.

"פיטר אמר, פיטר אמר" חיכה אותו בלעג.

"אתם מוכנים להפסיק לריב? רק נכנסנו למכונית וכבר יש לי כאב ראש" התפרץ לשיחתם אדם שישב מולם, הביט על החלון כל הדרך.

"נוסעים לאולם?" שאל מייקל, עוזב את העניין שלו ושל כריס.

"כן.." ענה אדם ממשיך להביט בחלון.

"עוד כמה זמן יש עד להופעה?" שאל כריס.

"שלוש שעות" ענה טובי מיד אחרי שהביט בשעונו היקר שעל ידו, "אף אחד לא נוגע בשעון של אמא!" תמיד היה אומר כשהתקרבו לשעונו האהוב שקיבל מאמו ביום הולדתו.

כל הנסיעה עברה בשתיקה, כל אחד עסק בענייניו. מייקל ניסה להזכיר בליבו את מילות השירים. ואת האקורדים של השיר שתמיד סיבך אותו. כריס רטח בתוכו עדיין על מייקל שהעז להתחיל עם איימי, הוא רצה אותה לעצמו, הוא תמיד חיבב את הנערה החמודה עם החיוך הכובש. טובי היה לחוץ מההפועה וניסה להרגיע את עצמו כמו תמיד. ואדם פשוט המשיך להביט בחלונו כל הנסיעה.

"ההופעה הייתה בת זונה! שמח מייקל "מה אתה אומר פיטר?".

"שהייתם מעולים" החמיא להם פיטר, שנראה מרוצה לא פחות מהם.

"רק יש לי דבר אחד חשוב להודיע לכם, אני מנסה כבר שבוע לומר לכם" אמר פיטר, קולו נהייה רציני מתמיד. "הלהקה..".

"בואו המפגש עם המעריצות מתחיל" הצהירה אחת מצוות ההפקה. מנעה מפיטר לסיים את מה שהתחיל.

הלהקה נכנסה לחדר עם ספות אדומות הנראות נורא נוחות ושולחן עיתונים באמצע, באותו החדר ישבו כבר נערות סביב השולחן, ככל הנראה התרגשו נורא לפי הבעת פניהם ברגע שהבנים נכנסו. בצידו של החדר נראה הצלם שתיעד כל רגע ורגע.

הבנים התקדמו לברך לשלום את הנערות.

"היי אני מייקל" אמר ולחץ את ידה של הבחורה שהכי משכה אותו מכולן, או יותר נכון המחשוף שלה.

"אני יודעת מי אתה, אני טליה" חייכה אליו בזמן שמייקל המשיך לבחון אותה.

רבע שעה עברה של חילוקי חתימות, חיבוקים, צילומים, ומתנות. הבנים נפרדו לשלום מהנערות שנראו מרוצות מתמיד, הם התחילו לצאת מהחדר, אך מייקל לפני שיצא ניגש לטליה.

"הנה המספר שלי, תתקשרי בערב אם את רוצה לבלות" קרץ לעברה.

"איך היא קוראת את זה?" זה כל כך משעמם! גוף האדם בלבלה, הוו מיי גאד אני כזאת משועממת, אני קוראת ספר על רפואה!" היא מיד קמה והחליפה את בגדיה הזרוקים והגדולים שלבשה באותו הרגע לטייץ סגול, מעליו חצאית שחורה, גולף שחור, מגפיים שחורות גבוהות עם עקב שגורם לי לחשוש ללכת עליו, וקישטה את צווארה בצעיף סגלגל.

"אני אלך להסתובב, אני לא יכולה להמשיך לבהות בקירות" שכנעה את עצמה ומיד יצאה.

היא טיילה ברחביי העיר כמה שעות, התבוננה בנופים, בבניינים, הפארקים שנראו כל כך יפים, המרכז המלא חנויות, ובכל אזור שהיה קרוב למלון.

היא ראתה מרחוק לוח מודעות ענק באמצע הרחוב. היא מיד החליטה לבדוק.

"אולי אני אמצא עבודה זמנית, עד שאמצא סוכן אני עלולה להישאר ברחוב חסרת פרוטה ואז למכור את הצעיפים היפייפים שלי, לא! והכי גרוע את הגיטרה" היא החלה להתקדם במהירות אל הלוח. "מזכירה..לא, זה לא! ממש ממש לא!, גם לא.." מיהרה לשלול את רוב המודעות התלויות שהבחינה בהם. "טוב הכל חרא, אני לא אמצא משהו נורמלי פה" נקשה בשינייה, מאוכזבת.

"יש לי רעיון!" אמרה לפתע וגמרה לזקנה שעברה לידה להיבהל.

היא החלה לעשות בדיוק כמו שחשבה, עצמה את עינייה וכיוונה את אצבעה לכיוון הלוח, היא סובבה מספר פעמים במעגלים ואז נחתה על אחת המודעות באקראי.

"מסעדה יוקרתית מחפשת מלצריות..בלהבלה..שכר בינוני, תנאים טובים..".

"אז מה עם המועדון?" שאל כריס את מייקל בזמן נסיעתם בלימוזינה השחורה.

"אין" אמר מייקל, כעס נראה בעינייו.

"למה?" שאל כריס, מבולבל.

"כי פיטר החליט שהולכים לחגוג את ההופעה במסעדה! לעזעל מי בימינו חוגג במסעדה!? אני כבר לא זוכר איך הן נראות!" אמר בליגלוג.

"זה דווקא נחמד" הגיב כריס לתלונותיו.

"שני זקנים, תזכירו לי למצוא חברים חדשים" המשיך לקטר.

"שוב אתה עם המזג שלך!" סינן לעברו כריס, מגלגל את עיניו.

"תתמודד" התחצף מייקל.

ככה שוב כל הנסיעה כמו הקודמת עברה בשקט ואווירת כעס בין כריס למייקל הראתה נוכחות מכובדת.

הלימוזינה נעצרה מול מסעדת "דה לוקס!" (Deloxe) הם מיהרו להיכנס מהכניסה האחורית, חלילה שאחד המעריצים יראה אותם. פיטר נראה מברך לשלום את המארחת שעמדה בכניסה.

"השולחן הרגיל?" שאלה בחביבות לאחר שבירכה אותו גם כן לשלום.

"ניחשת נכון, בטסי יקירה" חייך אליה, פיטר לא נוהג לחייך הרבה.

"זאת שימלה חדשה? היא הולמת אותך" החמיא לה.

"הוו גאד, אני נוכח בזמן שפיטר מפלרטט עם בחורה" חשב עם הבעת גועל מייקל.

"תודה לך בטסי! בואו אתם.." אמר ונכנס פנימה גורר את הבנים אחריו שלא נראו מרוצים במיוחד.

"לא ידעתי שאתה מכיר כוסיות" התלוצץ אדם.

"פשוט תשתוק" גילגל פיטר את עיניו.

"ואתה בלי מועדונים בימים הקרובים!" פנה אל מייקל.

"מה?! למה?"  שאל בחוסר הבנה.

"בימים הקורבים תצטרכו כבר בשבע בבוקר להיות באולפן הקלטות ולהקליט את השיר החדש שכתבת, אתם צריכים לעבוד עליו. אה, וגם בלי בחורות " אמר בזמן שעיין באדישות בתפריט.

"מה זה קשור?" אמר, ממשיך לא להבין אותו מייקל.

"כי אתה צריך להיות בפוקוס ורענן, וכמו שאני מכיר אותך אחרי לילה של חגיגה אתה ההפך" אמר פיטר וקולו היה רציני. הוא הניף את ידו לקרוא למלצרית.

"אבל.." מילמל מייקל

"אני אפילו לא רוצה לדון איתך על זה" עצר אותו פיטר.

מייקל עשה את פרצופו הכועס ושתק. הוא ידע שהוא לא יכול לעשות כלום ורק לציית.

"הארוחה הייתה טעימה, תודה לך בטסי" נפרד פיטר מהמארחת שפלירטט איתה בעליזות. צועד לכייון הלימוזינה מהמסעדה עם שאר הבנים.

"חוזרים למלון?" שאל כריס את פיטר.

"כן" ענה וחייג בסלולרי שלו.

"תורידו אותי אצל שלי" ביקש או יותר נכון הודיע אדם.

"היום לא. הלו! סימון אתה שומע?" אמר פיטר ומיד פתח בשיחה הרגילה שלו.

"למה לא?" שאל אדם,לא מבין.

"שנייה סימון. כמו שאמרתי למייקל זה כולל גם אותך" הסביר פיטר וחזר לשיחתו.

"זה כזה מעצבן" רטן אדם.

"אתה מספר לי על זה.." אמר מייקל בקול מיואש.

"די!" חיבקה אותה מלני ברגע שנכנסה בדלת.

"לא ראית אותי כמה שעות וכבר התגעגעת?" צחקה דיאנה, מחבקת אותה חזרה.

"כמה שעות!? מהבוקר!" חייכה חיוך תמים, של ילדה קטנה " התגעגעתי".

"גם אני! בואי נלך גם לאכול על הדרך תספרי לי מה עשית היום" אמרה דיאנה.

"ואיפה את נעלמת בדיוק?" דרשה מלני לדעת.

"האוניברסיטה אולי.." הזכירה דיאנה, מתפלאת שמלני לא זכרה.

"זה ברח לי לגמריי מהראש" אמרה וחייכה חיוך מתנצל.

דיאנה לחצה על הקומה הראשונה במעלית ברגע שנכנסו.

"איך היה באמת באוניברסיטה?" שאלה בזמן שהן יצאו מהמעלית.

"כרגיל, היום הראשון עבר בסדר והכרתי מישהי נחמדה" סיפרה דיאנה.

"אני שמחה. אהה! את מוכנה להסביר לי מה זה הדבר הזה שהיה במיטתך והרס לי את כל הבוקר?!" אמרה ברוגז.

"הדבר הזה היה הטרמפ שלי הביתה כי מישהי עזבה אותי במועדון!" החזירה לה כעוסה גם כן.

"מצאתי עבודה" התחמקה מלני וחייכה חיוך מפייס.

"הלו?" ענה מייקל לטלפון ברגע שנכנס לחדרו המפואר "טליה? בטח שאני זוכר" השיב.

"מי זאת לעזעזל טליה?! טוב היא בטח כוסית אז נזרום". "להיפגש?" חזר על שאלתה.

"בלי בילויים" נזכר בדבריו של פיטר. "אין בעיה, אני אביא לך את הכתובת".

כעבור כמה דקות, כבר טליה עמדה בפתח. "צדקתי היא באמת כוסית" ישר מחשבה אחת עלתה בראשו של מייקל.

"אז כאן אתה מתאכסן" אמרה בעודה בוחנת את החדר הגדול.

"כן, ככל הנראה" חייך.

"המיטה נוחה?" שאלה בחיוך ערמומי.

"ישר ולעניין, היא מוצאת חן בעיניי!" חשב.

"אני מציאה שנבדוק אותה"

הם לא איבדו זמן וכבר נשכבו על המיטה, מתנשקים להוטים. החולצה של מייקל כבר הייתה זרוקה על רצפת החדר, חולצתה של טליה ירדה מיד אחרי.

מהצד נשמעה דפיקה בדלת, הם החליטו להתעלם ולהמשיך בעיסוקיהם.

אך הדפיקה לא נפסקה.

"מייקל אידיוט תפתח, " נשמעה צעקה מעבר הדלת.

"שיט! זה פיטר"

מקוה שאהבתם!

ומצטערת שהפרקים יוצאים כל כך ארוכים, אני פשוט מנסה להגיע לפואנטה.

התגיבו?

אני אחזיר, מבטיחה

אוהבת את כולכם