היי לכם חברים וחברות (:
מצטערת שלא כתבתי את הפרק לפני זה וגרמתי לכם (שזה בערך השני אנשים שקוראים פה XD) לחכות הרבה זמן.
הגעתי למסקנה שמשהו לא מסתדר לי עם הסיפור.
הוא מוזר כזה ולא מותח. אוף בקיצור לא מעניין.
תהנו בכל זאת :]
מארועי הפרק הקודם:
"אבל..מה אתה רוצה ממני? ממנה?" ניקי הייתה מבולבלת.
"ממנה..אותה" חייך והמשיך "וממך..שתעזרי לי להשיג אותה".
"מה את הולכת לעשות בעוד יומיים?" שאלה בעודה מסלסלת את השער הבלונדיני של ניקי.
"מה יש בעוד יומיים?" מנסה ניקי להיזכר.
"נו השבת והימים החופשיים שיש לנו" הזכירה לה.
(החלטתי להוסיף את זה)
"לא יודעת, האמת לאתכננתי כלום" אמרה בעודה בוחנת את עצמה במראה.
"תראי! עשיתי כבר תלתל אחד" הרימה את החלק המסולסל בשערה של ניקי.
"עכשיו את צריכה לעשות לפחות עשרים כאלה, אז אל תתלהבי יותר מדי" צחקה ניקי.
"עבודה רבה לפניי" נאנחה כבדיחה אליזבת.
"ומה את מתכננת לעשות בחופשה הזאת?" שאלה ניקי.
"אני חשבתי על משהו" חייכה אליזבת חיוך זדוני.
"על מה?" שאלה ניקי.
"מכיוון שסאלי באה מגרמניה ללמוד פה ואני מלונדון אז אין לנו בדיוק לאן ללכת ואת..טוב נו את מפה אבל לא משנה" חשבה אליזבת.
"אוקיי, אז מה הרעיון פה בעצם?" ניסתה ניקי להביא אותה לפואנטה.
"שנצא שלושתינו לחופשהמטורפת!!" אמרה בהתלהבות.
"אייי, שרפת אותי" צעקה ניקי.
"סורי..לא שמתי לב מרוב התלהבות" צחקה.
"אבל מה את אומרת על זה?" שאלה, ממשיכה לסלסל את השער הבלונדיני הניצב מולה.
ניקי נזכרה בהוריה והיא ממש לא הייתה רוצה לחזור למשפחתה. הם אפילו לא התקשרו ולא התעניינו בה בכל השבועות שכבר עברה פה.
"אני חושבת ש.." התחילה לומר בקול טיפה עצוב.
"ש.."אמרה אליזבת, התאכזבה מטונה של ניקי.
"שזה אחלה רעיון!!" קמה בהתלהבות מהכסא, אליזבת חיבקה אותה מאושר מיד.
"איי" צווחה שוב ניקי.
"לדעתי נסיים עם השער שלך ואז נשמח לפני שאני אשרוף אותך שוב" חייכה חיוך תמים.
"אני בעד זה" השיבה לה חיוך.
"לא ראיתי כלום היום" רטנה סאלי.
"לא צריך הנוף מזעזע גם ככה" אמרה אליזבת בליגלוג.
"נכון, לא צריך לראות את בריאן וקיילי הטיפשים" צחקה ניקי.
"עדיין!" המשיכה סאלי "בגלל אליזבת שהתארגנה שעה, נשארו לנו המקומות המסכנים בסוף האולם".
"פעם הבאה אל תעירו אותי בשמונה וככה נהייה בזמן במסדר הבוקר" השיבה לה אליזבת.
"אנחנו לא הערנו אותך?!" התפאלו שתיהן.
"משבע אנחנו מנסות להעיר אותך" אמרה ניקי בציחקוק.
"אז תתחילו בשש כדי שבשבע אני אקום!" שלושתן התחילו לצחוק.
"זה יצא כל כך יפה!" אמרה אליזבת "השער שלך" אמרה אחרי ששמה לב שניקי לא הבינה למה היא מתכוונת.
"הכל תודות לספרית שמולי" צחקה.
"פסס" שמעה ניקי קול שקטע את צחוקה מאחוריה ליד אחד הלוקרים.
"אלכס?!" לחשה לעצמה אחרי שהסתובבה אחורנית.
"בואי דחוף" ניסה ללחוש כמה שפחות.
"אני..שכחתי את הספר במתמטיקה שלי בחדר, אני אפגוש אותכן בכיתה, ביי" אמרה מהר בלחץ ורצה אחורנית.
"רגע.." ניסתה סאלי לעצור אותה.
"אנחנו בכלל לא לומדים היום מתמטיקה" סיננה לעבר אליזבת שהשיבה לה מבט מבולבל.
"אני פה.." משך אותה אלכס למעבדת הכימיה הריקה שנמצאה בקירבת הלוקר שעמד לידוץ
"למה את כזה חשאי? כאילו אנחנו הולכים לשדוד מישהו" שאלה בזילזול.
"אני..מה?..לא משנה! תקשיב, אני רוצה לארגן דייט בהפתעה לאליזבת אבל אני לא יודע מה לעשות ומה היא אוהבת" חייך חיוך ערמומי לפתע "ופה את נכנסת לתמונה".
ניקי עמדה כמה דקות בשקט וחשבה לעצמה "אוף מה האדיוט הזה רוצה עכשיו? מה אני נראת לו אופרה ווינפרי, אני צריכה לעזור לו בזוגיות?"
"ניקי..את שומעת?" קטעה אותה ידו המתנופפת מול עינייה של אלכס.
"כן.." אמרה בחוסר רצון.
"היא מאוד רומנטית אז תעשה משהו מורדים, ביי" זרקה בחפיזות והלכה לדלת.
"רגע, נו באמת.." התקדם לעברה, ניקי הגבירה את הקצב באותו הזמן "חיזרי לפה" הוציא צווחה.
ניקי נכנסה לכיתה "מצטערת שאיחרתי" אמרה אחרי שראתה את המבט המפחיד של המורה לאנגלית פונה אלייה.
"יש לך סיבה מוצדקת לאיחור הזה?" שאלההמורה, מחכה לתשובתה.
"כן, לא הרגשתי טוב" שיקרה ניקי, הלכה לשבת במקומה ליד אליזבת.
"לאן באמת הלכת?, ולא אל תמכרי לי את הסיפור של הספר כי בכלל אין מתמטיקה היום" עצרה אותה סאלי לפני שהספיקה להוציאמילה מהפה.
"טוב אבל לא עכשיו..זה קשור לאליזבת" אמרה בחוסר ברירה והחזירה את מבטה קדימה.
היא שמה לב שאליזבת שקועה בשיעור והקישבה בקפידה, דבר שבכלל לא אופייני לה.
"למה היא שקועה בשיעור?" צחקה ניקי בזמן ששאלה את סאלי.
"בגלל שאם היאלאתצליח במבחן באנגלית לא ייקנו לה את המגפיים החדשות שהיא רוצה, מה חשבת? שהיא באמת מתעניינת" שתיהן צחקו.
"אהה, אחרי זה תספרי לי את העניין המסתורי, מובן?" פנתה אל ניקי, עכשיו היא הייתה רצינית.
"כן המפקד" השיבה לה בחיוך.
"רגע, סיפרנו לך על התוכניות שלנו לחופשה הקרובה?" שאלה ניקי פתאום.
"לא, ספרי!" דרשה סאלי.
"טוב אז תקשיבי.."
ניקי לקחה את הגיטרה שלה, הפעם מצאה אותה מהר. היא פנתה לחדר המוסיקה, היא קיוותה שבאודישן הזה היא לא תתעלף.
"היי לך" קפף עלייה טוב מאחורה.
"הבהלת אותי!" נתנה מכה קטנה על ראשו.
"אני עד כדי כך מכוער?" עשה פרצוף נעלב.
"כן.." אמרה בליגלוג.
"את רעה, מאוד רעה! על זה מגיע לך עונש, דיגדוגים!"
"רק אם תתפוס אותי!" צערה לאחר שהתחילה לרוץ.
שניהם רצו ברחבי כל אולם המוסיקה במשך דקה עד שהמורה נכנס.
"חברים יקרים שלי, התבלבלתם, פה זה לא אולם הספורט אלא אולם המוסיקה" התלוצץ המורה.
"מצטערים" אמרו בו זמנית והסתכלו אחד על השני, שניהם התפקעו מצחוק לפתע.
"טום, אין לך מה לעשות פה. ואת, כן את גברתי הצעירה עלי לבמה" אמר והצביע לכיוון הבמה.
"עכשיו?" אמרה ניקי בחשש.
"יש לך משהו יותר טוב לעשות?" שאל בעודו מתיישב בשורה הראשונה בדיוק באמצע.
"טום, אתה עדיין פה?" הסתובב אחורה.
"לא..אני בדרך ללכת" צחק והתחיל ללכת.
"קדימה תזדרזי עלמה צעירה, טום אני יודע שאתה מאחורי הכסאות, קדימה לך כבר" אמר לפתע.
"איך הוא ידע? אני עוד אעבוד עליו מתישהו" סינן לעצמו.
"שמעתי את זה" אמר המורה והסתכל עליו.
טום חייך חיוך תמים למדי "בהצלחה" אמר לניקי בזמן שפתח את הדלת.
"תודה" אמרה בשקט וראתה את הדלת נסגרת.
היא הרגישה את ליבה פועם בחוזקה, היא ניסתה להרגיע את עצמה אך לצערה היא רק הגיברה את הלחץ.
"איזה שיר תשירי ותנגני לי היום?" שאל.
שום שיר לא עלה, היא ניסתה וניסתה להיזכר אך פתאום כולם נמחקו לה מהראש. עד שהיא נזכרה רק בשיר אחד.
"מנגינת הלב" אמרה בביטחון.
"טום כל כך הולך להרוג אותי על זה.." לחשה לעצמה.
מקווה שאהבתם את הפרק.
החלטתי להוסיף ברשימות "קוראים קבועים" ואלו כל מי שאני רואה שבאמת קורא את הסיפור ומגיב כל פעם.
אז ברוכה הבאה לכם לרשימה (:
תצפו לפרק מעניין ביותר בקרוב ;]
קסם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-קסם ורותם-