סיפורים בהמשכים

שלום לכם!

אחרי תקופה שנעלמתי החלטתי לחזור.

וגם אני אמשיך את הסיפור שנעצרתי בו, אז מי שקרא אותו מוזמן להמשיך ולהנות :]

פרק 7.

"איזה יום יפה היום" חשבה לעצמה כשהביטה בחלון שליד מיטתה,"אני רוצה להשיג אותו" מילמלה לעצמה. 

"אמא שלך התקשרה" עצר קול את מחשבותיה, היא הסתובבה אחורה.

"היא אמרה שתתקשרי אלייה דחוף" המשיכה אליזבת ומושיטה לה את הטלפון.

ניקי לא הבינה למה פתאום היא מתעניינת בה ומתקשרת. היא נהייתה סקרנית בין רגע.

"היא אמרה עוד משהו?" שאלה. "לא, רק את זה" אמרה לה בעודה מחטטת ומעיפה בגדים מהארון.

"שוב את עומדת פה יותר מחצי שעה?" היא אמרה וציחקקה. אליזבת חייכה חיוך תמים "נו מה?" הפלאה "צריך להשקיע כדי להיות יפה" צחקה.

"הנה!" חייכה חיוך מסופק "זה מושלם" "נכון?!" פנתה לאישור חברתה. "כן..זה יפה.." היא אמרה לה וקמה מהמיטה.

"אני מרגישה שהיום הכל הולך להשתפר, יש לי הרגשה חזקה" חשבה לעצמה ניקי.

"..מה את חושבת על הספר?!" התעוררה ניקי מהבועה ששקעה אליה ברגע ששמעה את קול המורה לספרות.

"הוא.."  ניסתה להוציא מילה בגימגום "מ..מאוד יפה" שמחה שהצליחה לענות ולא להיבהל.

"ומה עם הסוף שלו?" המשיכה לשאול. "הוא..הוא..מאוד שמח" קפצה ניקי "כן זהו..שמח!" אמרה, חשה הקלה.

"אני מאוד שמחה.." אמרה המורה. ניקי חייכה חיוך קליל של הקלה. "..שלא הקשבת לשם מילה כל השיעור הזה!!" הוסיפה בכעס.

"זהו ספר טראגי! הגיבור מת בסופו של הסיפור, אשמח לשמוע על השמחה שמצאת בזה בעבודה שתקבלי!" הרימה את קולה.

הכיתה צחקה לה מהסיטואציה שנוצרה, רק ניקי לא ידעה  מה לעשות מהבושה שהקיפה אותה באותה הרגע.

היא רצתה לענות למורה, להחזיר לה הערה מלגלגלת שהפעם הכיתה לא תצחק עליה אלא ממנה. רק חבל שהיא לא הייתה מספיק אמיצה.

היא שתקה ופשוט המשיכה לשבת ולסבול את המהומה סביב.

"אז כמו שאמרתי, ניתן ללמוד..." המשיכה המורה ברקע. "יופי! אני חייבת להפסיק לחלום בהקיץ" שיכנעה את עצמה.

"יש!" נשמעו קריעות שימחה מכל כיוון לרגל שמיעת הצלצול שהקפיץ את כולם מהשעמום של שיעור סיפרות.

ניקי אספה את חפציה, בדקה שלא השאירה כלום והתחילה להתקדם לדלת.."ניקי נגשי אליי לשנייה" מבטה של ניקי התחלף לחששה "אוף.." מילמלה לעצמה. "אני רוצה שתכתבי לי 50 עובדות שלמדת על הספר" ניקי פערה את פיה "..עד מחר!" פיה נפער יותר ממקודם.

"אבל..אבל" ניסתה למלמל. "בלי אבל, תעשי את זה נקודה!" אמרה והפנתה את מבטה לדפים על השולחן. "אני לא אספיק..זה.. זה הרבה!" נבהלה ניקי. "אמרתי שתעשי את זה וזהו, להתראות לך!" הרימה את קולה וכיוונה את ידה לדלת.

ניקי התהלכה במסדרון ופניה הופנו לצדדים ועינייה חיפשו אותו. היא לא הפסיקה לחשוב על מה שקרה באותו הערב.

"תזהרי!" נשמעה צעקה שמופנת אליה רק שזה היה מאוחר מדי, ניקי הייתה מוטלת על הריצפה ורטובה מכף רגל ועד ראש.

ניקי שמעה צחוק של נער מהצד, היא הפנתה את ראשה לכיוונו. "איך לא ראית את השלולית הזאת?!" אמר בעודו צוחק.

"זה לא מצחיק!!" אמר בטון תקיף. "תאמיני לי שזה כן!" החזיר לה. טום הושיט את ידו כדי לעזור לה לקום. "אני לא צריכה את העזרה שלך!" אמרה בכעס וניסתה לקום. "אתה כבר לא חמוד!" אמרה, סחטה את בגדיה ללא הצלחה להיפתר מכל המים.

 "אני לא אשם שאת לא רואה כלום!" הוא כבר לא חייך. ניקי לא התייחסה להערה האחרונה והתחילה להתקדם מהמקום. "את יודעת מה מגיע לך!" צעק טום מרחוק, התבונן בה מתרחקת לאט לאט.

"הוא כזה אפס!!" צעקתה של אליזבת. "מה קרה!? מי!?" לא הבינה אותה סאלי וחיכתה לתשובתה. "בריאן!!!" כעסה על חברתה שלא ידעה זאת. "מה קרה הפעם?" שאלה. "הוא.." התקשתה לדבר בשל כל הדמעות שחנקו את קולה "הוא..זרק אותי!" אמרה בכעס.

"אף אחד לא זורק אותי!!" המשיכה בכעסה. באותו הזמן ניקי הייתה בחדר האמבטיה והקשיבה לשיחתן בשקט בלי לצאת.

"הוא אמר למה?" חקרה סאלי. "זה לא התאים לו, הקשר שלנו לא התאים לו, אני לא התאמתי לו!!!!" עכשיו היא כבר מש התרגזה ודמעותיה נעצרו והתאדו לשינאה. ניקי כה שנאה את עצמה באותו הזמן, על כך שחיוך עלה על פנייה ברגע ששמעה את הידיעה. היא חייכה על כך שדרכה פנויה, היא לא וויתרה עליו. היא שנאה את זה שהיא לא ריחמה אפילו טיפה על חברתה, אלא רק דאגה לעצמה.

היא החליטה ויצאה מחדר האמבטיה עטופה במגבת בלבד. "מה קרה?" שאלה בצביעות. "בריאן זרק אותי" פרצה שוב בבכי.

"למה?" שאלה, ובאמת הסתקרנה לסיבה. "הוא אמר שהיחסים שלנו לא מתאימים, שהוא לא רוצה קשר" הסבירה בבכי. "הוא יכול להמשיך אבל בלי התחייבות" המשיכה בדבריה.. "..'אני לא גבר של אישה אחת'.." חיכתה אותו בעצבנות.

"זה בריאן, את מכירה אותו כבר, הוא תמיד היה ככה והוא תמיד ישאר" אמרה סאלי, ניסתה לפקוח את עיניי חברתה.

באותו הרגע ניקי הייתה בטוחה בעצמה, היא ידעה שהיא רוצה אותו והיא לא תוותר. "תשכחי ממנו.." אמרה באותה בצביעות.. "הוא לא שווה את זה" ניגשה לארונה והוציאה את הפיג'מה... "לילה טוב לכן".

"אני צריכה לדבר איתך" נשמע קול שהעיר אותה מהשינה העמוקה.