החלטתי להמשיך את הסיפור בינתיים..
תגיבו את דעתכם עליו ועל הדברים שיש לשפר, כי אם לא איך אני אדע? ;]
-תהנו מהפרק-
היא ראתה מולה, את אליזבת ובריאן מתנשקים. שפתיו נגעו בשפתיה, גופם נצמדו.
בדיוך כפי שהיא דמיינה את עצמה איתו בחלומותיה ומחשבותיה.
הבעת פנייה התחלפה לעצב וכעס, היא סגרה את הדלת והתרחקה ממנה.
"תתאפסי על עצמך, תצאי מההלם!" חזרה על עצמה שוב ושוב אך במקום זאת הרגישה דימעה על לחייה, עוד אחת ועוד..עד שהיא פרצה בבכי סוער ורצה ממיסדרון חדרי הבנות.
ניקי מצאה את עצמה עומדת בפתח הדלת של חדר, אותו החדר שבו פגשה את הנער המסתורי שניגן כה יפה.
היא נכנסה פנימה בתקווה שיהייה שם, היא לא הבינה מדוע רצתה לראות אותו ומה משך אותה לחדר המוסיקה.
היא נסגרה את הדלת ונעמדה בפתח כשדמעותייה עדיין זלגו על פנייה העצובות.
"אני שם לב שאת אוהבת להסתכל עליי מאחורי הגב" אמר וקרץ לה.
"לא..פשוט.." הבכי המשיך, פרץ ממנה בסערה.
"אני מצטער, לא התכוונתי לעליב אותך" אמר בבהלה למראה דמעותיה.
"לא..זה לא בגללך" הגיחה את המשפט מתוך כל הבכי.
"מי גרם למלאך כמוך לבכות?" שאל וחייך חיוך על מנת לעודד אותה.
"אני לא רוצה לדבר על זה, כי אם כן זה יזכיר לי הכל, את כל מה שגרם לי לבכות בגללו" אמרה בעצב.
"זה בסדר..יש לי רעיון!" זינק בפתאומיות והושיט את ידו לניקי.
"איזה?" שאלה בהסתקרנות ותפסה את ידו.
"את כבר תראי" חייך חיוך זדוני ולקח איתו את הגיטרה.
הוא הוביל את ניקי למדרגות, הם עלו ועלו עבר את הקומה הראשונה...השניה...השלישית...עד שהגיעו לקומה האחרונה.
הוא פתח דלת שמאוחריה הסתתר סולם שהוביל לגג.
"אל תפחדי" אמר כשהוא אוחז בידה, עוזר לה לטפס למעלה.
ברגע שהיא עשתה את הצעד הראשון , עינייה הבחינו במקום המדהים שהגיע אליו.
היא הייתה מעל כולם, הם נראו קטנים ולא משמעותיים. מהמקום שעמדה בו, היא ראתה את כל הפנימייה מלמעלה, היא נראתה קטנה ולא מאיימת. היא הרגישה בפסגה.
"מדהים נכון?" שאל בעודו מביט בה משקיפה בנוף שראתה מלמעלה.
"בהחלט!" אמרה מוקסמת.
"אני מגיע לפה כדי לחשוב, להיות לבד, פשוט לשכוח מהצרות" אמר.
"זה עוזר?" שאלה.
"לא תאמיני עד כמה, כשאני מנגן על הגג הזה שום דבר אחר לא חשוב, רק אני.." אמר.
"זה פשוט כל כך..כל כך..נפלא" ניקי ניסתה לתאר במילה אחת את כל היופי שראתה, היא הייתה מהופנטת ממנו ומהנוף.
"המוסיקה והמקום הזה משכיחים ממני הכל" אמר ולקח את הגיטרה.
"אני רוצה לנגן לך שיר שכתבתי ולא השמעתי לאף אחד" אמר והתחיל לנגן.
ניקי הקשיבה ומכל צליל וצליל שיצא בליווי קולו היפה היא הייתה מודהמת יותר ויותר.
ברגע שסיים את השיר הוא הסתכל עלייה עם מבטו המיוחד, היא התרכזה על עיניו הגדולות שהיו כה יפות. הן היו בצבע המים, שקופות עם גוון תכלכל. "מדהימות" אמרה לעצמה.
ברגע זה היא שחכה מהכל, מאליזבת, מבריאן, מכל שאר הבעיות..רק היא והוא על גג העולם.
"השיר מדהים!" אמרה וחייכה חיוך אמיתי שלא נראה ממנה זמן רב.
"תודה, הוא נכתב פה בדיוק, על הגג הזה"
"איך הוא נקרא?"
"מנגינת הלב"
"וואו השם באמת מתאים לו, יפייפה כמו השיר"
"הוא מדבר על מה שהלב מרגיש, בעצם הוא משקף את האהבה של כל אחד למשהו, כמו אהבתי למוסיקה" הסביר.
"זה כל כך מדהים!!" אמרה.
"מה?"
"הכל! הכל פשוט מושלם, המקום הזה, השיר, פשוט הכל" אמרה וחייכה חיוך שובה-לב, חיוך של אושר אמיתי, אושר שלא הרגישה מעולם.
היא לא רצתה שהרגע הזה יגמר, היא רצתה שימשך לנצח.
"נזכרתי שבכלל לא אמרת לי את שמך!" אמר.
"נכון, קוראים לי ניקי. רגע, גם אתה לא הצגת את עצמך.." אמרה וצחקה.
"טוב אז עכשיו אני מציג, אני טום! נעים מאוד" אמר והצטרף לצחוקה.
"אתה נהדר טום, הצלחת להשכיח ממני את כל הצרות" אמרה והביטה בעיניו.
"אני שמח, מלאכית כמוך לא צריכה להיות עצובה" הוא הסתכל על ניקי, הוא כה אהב את אותו המבט המקסים והמהופנט שלה, מבט תמים של אושר.
מילותיו כה נגעו בליבה של ניקי, היא אהבה איך שהוא קורא לה מלאכית, המילה מפיו נשמעת אלוהית. היא הסתכלה בעיניו השופעות יופי וטבעה בהן.
בלי לשים לב לשעה טום וניקי המשיכו לדבר שעות ולהיסחף בנהר המילים,
עד שניקי הסתכלה בשעון "וואי כבר ממש מאוחר!" אמרה.
"מה השעה?" שאל
"11 וחצי..אנחנו דיברנו 3 שעות בלי לשים לב" צחקה.
"כן.." צחק גם.
"טוב נראה לי שצריך ללכת" אמרה בעצב.
"כן.." טום כל כך לא רצה להיפרד מהנערה היפייפיה והרגישה שישבה לצידו.
שתיהם פנו למדרגות וירדו מדרגה את אחרי השניה עד שירדו את כל הקומות.
"אז אני חושב שזהו זה, פה ניפרד" אמר.
"כן..נתראה, כן?" שאלה.
"בטח!" חייך.
"ביי, תודה על הכל" אמרה ניקי וחיבקה את טום.
"אין על מה.." אמר בעודו נשבה בקסמיה. הוא הביט בניקי בעודה מתרחקת, בלי לשים לב שהוא עומד בלי לזוז.
הוא כושף בכישוף, כישוף האהבה.
"סאלי אני כל כך מאושרת!" אמרה אליזבת בתפרצות.
"למה?! מה כבר קרה?" לא הבינה.
"אני התנשקתי איתו! התנשקתי עם בריאן" קפצה מאושר.
"איך??" התפלא סאלי.
"אנחנו ישבנו לנו שם עם הספרים, רק הוא ואני ואז היה רגע שהשתתקנו ואז הוא קירב את שפתיו ונישק אותי!!" סיפרה.
"וואו, אני בשוק שזה קרה" אמרה סאלי.
"כן..גם אני קצת לא האמנתי" אמרה אליזבת בעודה נזכרת ברגע החלומי.
"ומה יש בינכם עכשיו?" שאלה סאלי.
"כלום האמת.., הוא לא רוצה קשר עכשיו"
"אז הוא רק ניצל אותך?" שאלה סאלי ברוגז.
"לא..אני גם לא כל כך רוצה חבר עכשיו" שיקרה אליזבת, יותר מהכל היא רצתה שבריאן יהייה חבר שלה.
"שלום לכן" אמרה ניקי אחרי שנכנסה לחדר.
"איפה היית כל השעות האחרונות??" שאלה סאלי
"סתם בסיפריה" שיקרה, לא ידעה אפילו מדוע. היא לא סיפרה על המקום הסודי של טום ועל מה שקרה איתו.
"את יודעת שהתנשקתי עם בריאן??" שאלה אליזבת בשמחה.
"לא..אני שמחה בשבילך" אמרה ניקי וחייכה חיוך צבוע, מזוייף.
"טוב תספרי לי מחר הכל, כבר מאוחר ואני עייפה" מרה ניקי, היא לא רצתה לשמוע יותר על אליזבת ובריאן, הספיק לה.
ניקי נכנסה למקלחת, המים התחילו לזרום..היא לא הפסחיקה לחשוב על טום "מה יש לך?!" שאלה את עצמה.
היא נזכרה כיצד קרה לה בצורה כה יפה "מלאכית"..
"לא!אני לא יכולה להתאהב בו, מספיק לי בריאן שאני רק סובלת ממנו עכשיו"שיכנעה את עצמה.
"לא התאהב עוד לעולם!"הצהירה לעצמה.
היא יצאה מהמקלחת, שמה את כותונת הלילה. בדרכה למיטתה הבחינה בחברותיה שנרדמו כבר במיטותיהן.
היא סגרה את החלון, הרוח הפסיקה לפרוץ פנימה. ניקי זינקה למיטתה.
פתאום היא שוב חשבה על בריאן ועד כמה היא נפגעה, על טום ואיך שהרגישה מדהים בחברתו, הוריה שלא התקשרו לשאול לשלומה והאם הסתגלה לפנימייה.
מחשבותיה העסיקו אות כל הלילה עד..שעינייה נעצמו והיא נכנסה לשינה עמוקה בלי לדאוג למה שיקרה למחרת.
מקווה אהבתם את הפרק!
תגיבו את דעתכם עליו =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-קסם ורותם-