הגעתי למסקנה שהסיפור שלי ממש מעפן ולא מעניין :\
אני חוששת להפסיק לכתוב אותו כי גם ככה לא קוראים או שאני פשוט אסיים אותו בקצת פרקים.
בינתיים..תהנו מהפרק ;]
..הוא קם, הניח את הגיטרה והתקדם לעברה..
ניקי הרגישה לחץ ומצאה את עצמה בורחת מחדר המוסיקה. היא רצה ורצה, לא ידעה לאן העיקר להתרחק מאותו החדר
"טיפשה!למה ברחת?" חשבה לעצמה, "הוא שר כל כך יפה, והקול שלו והנגינה, הכל ביחד כל כך מושלם!".
היא מצאה את עצמה מגיעה לחדר שקט, מלא במדפים עם ספרים.. "יופי, הגעתי לסיפריה" אמרה לעצמה בציניות.
"היי!" נעמדה בקי מולה.
"היי" השיבה.
"את גם אוהבת לקרוא ספרים?" שאלה בקי.
"ממ.כן בטח" אמרה אחרי שחשבה לעצמה שהיא לא יכולה להסביר שהיא ברחה מנער.
"אני שמחה שיש מישהי שאוהבת ספרים חוץ ממני" חייכה.
"כן..אני שמחה גם" השיבה.
"אה ודרך אגב , תודה על מקודם עם ג'סיקה" הודתה לה בקי.
"אין על מה, טובה תחת טובה, הרי את עזרת לי מקודם" חייכה.
"ואשמח לעזור שוב" קרצה.
"נקווה שאני לא אזדקק" צחקה ובקי הצטרפה אלייה בצחוקה.
ניקי ישבה על מיטתה וקראה ספר שלקחה מהסיפריה, ספר על אהבה שמיד הזכיר לה את בריאן ואיכשהו מחשבותיה התהפכו והתמלאו באותו הנער שבחדר המוסיקה.
"אוף למה לעזעזל אני לא יכולה להוציא אותו מהראש שלי?!" רטנה על עצמה.
"אז הנה את!" אמרה אליזבת אחרי שנכנסה לחדר.
" מאיפה את צצת?" ציחקקה ניקי.
"מהירח" צחקה אליזבת.
"נו, איך היה עם המורה למוסיקה?" שאלה אותה אליזבת.
"לא היה.."
"מזתומרת?"
ניקי לא יכלה לספר על אותו הנער שראתה ואיך שהיא ברחה משם בטיפשות, היא חששה שאליזבת תצחק עלייה.
"לא מצאתי אותו"
"אז היית מחכה לו"
"ממ..רציתי לשירותים פתאום" אמרה ניקי אחרי שחיפשה תירוץ הגיוני.
"טוב לא משנה, את יודעת עם מי דיברתי??" שאלה אליזבת בהתלהבות.
"עם מי?"
"עם בריאן!!!"
"מתי?!" התפעלה ניקי.
"לפני משהו כמו..5 דק'!! הוא צריך לבוא עוד מעט לעזור לי בתמתמטיקה"
"מה? איך?"
ליבה של ניקי קפץ כאשר שמעה שאליזבת תישאר עם בריאן לבד, היא רצתה להיות במקום אליזבת. להתקרב אליו.
"ניגשתי למורה ואמרתי לה שאני צריכה עזרה והיא ביקשה מבריאן לעזור לי כי הוא תלמיד מצטיין. נכון שהמזל שלי בשחכים?!" הסבירה, אליזבת הייתה כולה מאושרת.
"כן..אני שמחה בשבילך" שיקרה ניקי, בתוכה היא רצתה למנוע את זה, היא רטחה על כך שלאליזבת יש כזאת הזמנדות נהדרת.
"טוב אני חייבת לסדר את עצמי! אה..ותוכלי לעשות לי טובה?" שאלה
"איזו?"
"שתשאירי את החדר פנוי, אני רוצה להיות איתו לבד" קרצה.
"כן..אין בעיה"
"אה ותגידי גם לסאלי"
"אוקיי"
"תודה!!!" ניגשה אל ניקי וחיבקה אותה.
"אבל זה בסדר מצדך, בטוחה?" שאלה אליזבת בחשש.
"כן אל תדאגי גם ככה אלך לחפש את המורה למוסיקה" אמרה וחיוך מזוייף עלה על פניה.
ניקי פסעה במסדרון לעבר חדר המוסיקה.
"אני כל כך רוצה להרוג אותה" חשבה לעצמה בכעס.
"הלוואי הייתי במקומה עכשיו, אוף" המשיכה לקטר לעצמה בדרכה..
"סליחה!" אמרה אחרי שנתקלה בטעות במישהו.
"זה בסדר" חייך.
"אוי זה הוא, זה הנער מחדר המוסיקה..בקשה שלא יזכור אותי! בקשה בקשה בקשה..."
"איי! את לא היית מקודם בחדר המוסיקה?" שאל.
"ממ..כן" אמרה בעודה נלחצת.
"למה ברחת ככה?! הנגינה שלי עד כדי כך גרועה?" צחק.
"לא! מפתאום הנגינה שלך מאוד יפה" אמרה והסמיקה.
"תודה לך" חייך.
"אז למה ברחת?" שאל.
"נזכרתי ש..ש..השארתי את הקומקום במטבח דולק, כן זהו!" חיפשה תירוץ.
"אוקיי אני האמין לך" קרץ.
"דרך אגב, חיפשתי את המורה למוסיקה, ראית אותו?" שאלה.
"לא..אני חושב שהוא בחופש עדיין, אבל מחר הוא יהייה" אמר.
"טוב אוף..אז לא משנה כבר, אני אחזור פעם אחרת" אמרה.
"רגע, את מתעסקת במוסיקה?"שאל.
"לא" ענתה
"אז?"
"אמא שלי רוצה שאלמד שירה"
"את רוצה?"
"לא ממש.."
"אז למה את מתכוונת ללמוד אם את לא רוצה?"
"סיפור ארוך..תאמין לי אתה לא רוצה לדעת"
"תנסי אותי"
"לא, עזוב.."
"טוב, אני אקבל את זה כמשהו שאת לא רוצה לשתף אותי" קרץ.
"לא..זה פשוט אישי מדי, מצטערת"
"זה בסדר" חייך חיוך מקסים.
"טוב אני צריך לחזור לעבוד על השיר החדש שלי..נראה אותך?" שאל.
"בוודאי" חייכה
"ביי" השיב.
ניקי שכחה לגמרי מאליזבת ובריאן שהיו בחדר ומהבקשה שלה שלא תחזור לחדר.
היא התקרבה לדלת החדר, סובבה את הידית ונכנסה פנימה.. היא לא האמינה למה שראתה!
מקווה אהבתם =]
עד לפרק הבא, אם יהייה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-קסם ורותם-