כי לסיים סיפור אחד

לא יעזור לאף אחד

ולעזוב את העולם

כי אתה הטוב מכולם

והחלק שלי

בתפקיד הלא נעים

בהפקה הגדולה

שניקראת החיים

נגמר...

אתה ניראה קצת עצוב

אבל נשאר נחמד

אתה עומד על שלך

ולא רואה אף אחד

כי התפקיד הראשי

בהפקה הגדולה

זה להשאר עד הסוף

ולראות את התוצאה

שלך...

דיי לברוח מעצמך

ילמדו אותך אהבה

נמצא לך את תפקיד

המושלם בשבילך

אם תסתכלו על הכותרת, אתם תבינו הכל. אני חזרתי לפני יום וחצי מהמסע לפולין. המסע הבלתי נשכח הזה, הולך להיות איתי אולי לכל החיים. 

כשהגעתי לפולין, לקח לי זמן להבין איפה אני ומה אני עושה שם... ולאט לאט הבנתי. אושוויץ, בירקנאו, טרבלינקה, מאיידנק וכו'... לא זה מה שגרם לי להבין את הסבל שעבר העם שלי לפני 70 וקצת שנה. אפילו שלראות את גודל מחנות ההשמדה, ואת הזכרונות שהשאירו לי ולשאר עמי היה קשה. 

להגיע לבור בו נהרגו 800 ילדים שעוד לא ראו חיים וכבר רואים מוות. להגיע למקום בו קברו בני אדם כשהם עוד חיים. להגיע למקום שבו מחקו זהות ואישיות של כל בן אדם שנמצא על האדמה ההיא. זה היה קשה!

-הגעתי למקום ההוא בו נהרגו תוך כלום זמן 800 ילדים, הסתכלתי מסביב והתחלתי לחשוב ולדמיין. בכי, צרחות, הורים שנפרדים מהילדים שלהם, דם, ובור ענק שכולל את כל מה שכתבתי הרגע. ועכשיו שקט. עמדתי והסתכלתי, וברגע שהתקרבתי לבור עצמו והדלקתי נר לזכר 800 הילדים השוכבים שם פרצתי בבכי. בכי שהחזקתי כמעט כל השבוע שהייתי במסע הענק הזה. ואז כשנסענו משם ראינו בית קברות ועל כל קבר יש שם. ואז נזכרתי שוב בילדים ואת שמם אף אחד כבר לא יודע. (קרדיט ענק לדובקין, אהבתי את מה שאמרת)

זה היה כבר כמעט סוף המסע אבל אני כותב את זה בתור הדבר הראשון שאני זוכר בגלל שאת זה אני אזכור לכל החיים.

-אושוויץ, מאיידנק, בירקנאו, טרבלינקה ושאר מחנות ההשמדה... תארו לעצמכם מגרש כדורגל שכוללבעצמו 120,000 מקומות ישיבה ותכפילו אותו פי6\7. זה גודל מחנות ההשמדה, שטח שנלקח כדיי לעשות כלי להשמדת עם ועוד עמים שלא התאימו לאנשים. את האמת, המחנה עצמו לא במיוחד ריגש אותי. כי מה כבר יש בו? גדרות שכבר לא חשמליים, ומקומות שהם רק זכר למה שהיה, והכי חשוב! העובדה שאני יכול לצאת משם, היא כבר מרגיעה. אבל כשאתה נכנס לצריף ורואה מיליון, או אולי יותר... של נעליים שלבשו אנשים שכבר לא יכולים ללבוש אותם. או שיער שנלקח מאנשים כדיי לחמם אנשים אחרים. או משקפיים או כלי עזר של נכים וכו'... זה גורם לך להבין, מה הלך שם. מה ניסו לעשות ולא הצליחו.

אתם יושבים עכשיו מול מחשב, רוב הסיכויים שמאחוריכם יש מיטה כרית וסמיכה. עכשיו תדמיינו לעצמכם את המיטה הופכת לשלוש קומות מאבנים. עליה אתם יכולים רק לשכב ואיתכם עוד 5\6 אנשים. וככה, אתם ישנים כל יום במשך המון זמן אחרי יום עבודה קשה והשרדות.

אם תצאו מהחדר, אתם יכולים להגיע למטבח ובו עומד מקרר. אם תפתחו אותו יהיה שם אוכל! הרבה אוכל. תחשבו שבמקרר יש חתיכת לחם ומים עם תפוח אדמה. וזה כל מה שיש. 

אני חושב שכל בן אדם יהודי שאכפת לו צריך לעבור לפחות חלק מהמסע הזה. כי רק אז אתה מבין למה אתה חיי.

ועכשיו, אני אצעק את ההמנון כל פעם שאשמע אותו. ואהיה גאה בו כמו שאני גאה בעצמי על כך שאני יהודי. 

-משהו שהרגשתי על עצמי- אני הייתי לבוש ב3 זוגות גרביים, 2 זוגות מכנסיים, חולצה, סוודר, מעיל, עוד מעיל, כפפות, צעיף, מגפיים, וכובע צמר. היה לי קר. הם - היו לבושי במכנס, חולצה, ונעליים. וככה כמה שנים.

תיהיו גאים במי שאתם ותגנו על עצמכם ועל הסובבים אותכם כל עוד אתם חיים. כי אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילכם.

טוב, לא היה עצוב כל הזמן. :)

בכל מקרה, חו''ל, אירופה, יופי וכו'... היה ממש מגניב בחלק מהזמן. לפולנים חסר קצת IQ, המחירים זולים בטירוף לדוגמא: הארוחה הכי גדולה של מקדונלד'ס עולה אצלנו 50 ש''ח אצלהם 19 זלוטי (22 שקל), נעליים אצלנו 400 אצלהם 120. זו ארץ טובה לשופינג. באמת.

שווה נסיעה כל העניין הזה.

נ''ב: אם אתם נוסעים, תזכרו. האוכל במלון... זוועה!!!!!

width: 665px; height: 499px;" src="http://israblog.co.il/nanafiles/upload/Xternal/IsraBlog/69/45/47/474569/posts/21115239.jpg" border="0" alt="" />

ולך, תודה שהיית איתי שם. תודה על הכל. אני מאוהב בך! מזל''ט לנו על ארבעת החודשים :)

אפילו שלפעמים רצינו לרצוח אחד את השני