יום אחד, גם השמיים יקרסו.

זה כ"כ מעצבן.

כ"כ מעצבן שאני עדיין אוהבת אותך.

ותפסיקו, תפסיקו להגיד לי להמשיך הלאה. אני יודעת את זה.

אתם סתם מכבידים על מה שכבר כבד.

אני לא עוצרת.

לא עוצרת אף פעם.

אבל נפלתי, ואני צריכה לקחת אחריות ולקום.

אבל קשה לי, אז אני בנתיים מנסה לאסוף כוח.

אני עוד יקום, אתה יכול לעזור לי לקום.

אבל בנתיים, אני עדיין פה,

חודש וחצי על האדמה.

ואני אומרת שאני בסדר.

אני בסדר?

אני כ"כ מצטערת. כ"כ מצטערת עלייך. כ"כ מצטערת שבכית.

אני כ"כ מצטערת אם אתה קורא את זה.

אני יודעת שאתה רצית לעזור לי.

אבל יש דברים בלתי אפשריים.

כמו להגיע לכוכבים.

הכוכבים.

אתה זוכר אותם?

אתה זוכר שהסתכלנו עליהם ביחד? זה היה כ"כ יפה.

אבל בכית, ואני בכיתי,

ובכינו.

כי זה עצוב.

אני מאמינה בך,

אני מאמינה שתקבל את ההחלטות הכי נכונות למה שיהיה לך טוב.

אני מאמינה שאתה יכול להסתכל לאופק,

אני מאמינה.

פעם האמנתי שלא תתן לי לפול.

אבל פעם זה פעם, והיום זה היום.

וגם אם רוצים, חולמים, וגם אם מקווים,

פעם- לעולם לא יחזור.

.I love U

" הענן שלה ממשיך להתרחק...

הוא לא ישוב עוד לעולם.

היא ממשיכה לרוץ וקוראת לו,

מחפשת אותו.

הוא כבר רחוק משם.

אמרו לה לשמור על אופטימיות,

בכל זאת, זה ענן.

היא ידעה שאין שום אפשרות שהוא ישוב,

שבעצם, זה אמור להיות משמח.

התקווה חזרה ללבה שוב מרגע שהוא הוסר מעליה.

היא מחפשת אותו,

הוא לא שם, הוא נעלם.

הוא בשום מקום.

אבל איך זה,

איך זה שעדייןן יורד עליה גשם? "