יום אחד, גם השמיים יקרסו.

להיות מאושרת, לחוש בזמן החולף.

האמת והשמחה- תמיד יהיו בלב.

לעולם לא ישנו אותי- אלא אם אחליט זאת לבד.

את אהבותיי ומחשבותיי, מחזיקה בתוך כף היד. 

כששאלו אותי מהי בקשתי האחרונה- ביקשתי לא לבקש לעולם.

כשאמרו לי לספר את האמת- שתקתי.

תמיד האמנתי- המילים יתנגנו לבדן, לצלילים שאותם האוזן לא תוכל לעולם לשמוע.

וכששאלו אותי איך אהבתיךָ השבתי-

כמו פרחים לעיוור, מנגינה לחרש, ומילים יפות לאילם.

כך אהבתיךָ.

ואמרו גם אמרו, זה מעבר לגבולותייך, וצדקו.

כי גבולות- לעולם לא חוזרים אחורה.

הזמן לעולם לא יעמוד.

אבל אהבה? פורחת היא, וכשם כך נובלת.

כשם השמש הזורחת- כך היא שוקעת.

כי אמת זו שתיקה, ודיבורים הם שום דבר.

ואני? אני זו אני. ואני משתנה. בזכותךָ.

כך אמרתי לחכם,

אמרתי,

ולא אומר עוד לעולם.

מעבר לקשת....