יום אחד, גם השמיים יקרסו.

שמש המפציעה ברקיע הזוהר אחרי יום של מטר,

עננים הצצים ומשתרכים אחר קשת בענן,

דמותי המשתקפת בנהר צלול במרכזו של שדה פורח,

עורבני הפוצה את פיו,

הצלילים הבוקעים היפים מנשוא,

כותרת חיובית של עיתון מרוחק שבה אין אנשים מתים,

זיכרונות יפים וחזקים שנשארו חקוקים בנשמה,

זאת האופטימיות שלי.

עולם ומלואו.

זה רק בגלל שאני אוהבת אותך. רק בגלל שאני חולמת אותך בלילות.

לראות כל יום את העיניים היפות שלך מולי, שמשדרות כ"כ הרבה אופטימיות.

לזכור את הרגעים היפים שלנו, ולנסות לחייך.

חושבת עלייך, רק עלייך.

לא, בעצם, אני חושבת עלייך ועליה.

אני מדמיינת אתכם בייחד.

מחבק אותה, כמו שחיבקת אותי,

מנשק אותה, כמו שנישקת אותי.

ולאהוב אותך, תמיד לאהוב אותך.

הזכרונות שלי כ"כ מתעתעים בי...

אמש חלמתי חלום.

לא בלילה- לא ביום.

חלום יפה ואחרון,

שנשאר אך ורק בזיכרון.

על פרחים יפים חלמתי,

ועל הרים גבוהים.

בפסגת העץ הבטתי,

על זוג של אוהבים.

בשמלה יפה הגעתי,

בכרכרה במעוף,

אך רק בך נגעתי-

והנה, הגיע סוף.

חלום מתוק חלמתי,

חלום על אהבה,

אך כבר שהתעוררתי,

נגוזה התקווה.

חלום יפה, חלום נודד,

חלום שתמיד אזכור.

אך דווקא החלום הזה,

לאחרת יעבור.

לנצח לא יחזור...