יום אחד, גם השמיים יקרסו.

אהבתיו כמו שאהב פרפר את הוורד הנפער לעומתו אחריי מטר,

מן האוויר הפתוח נחת עליו, והעדיף לשבת בתוכו,

בצל עליו ולהפיק את המיטב ממנו,

לחוות את הצוף המתוק ואת טעם האהבה.

ככל וורד, גם הוא נבל,

והפרפר שוב חופשי, מתעופפף לו בין עצי הברוש וממתין לוורד אחר.

יפה כמוהו.

את כנפיו פורש במחזה מדהים,

הוא חופשי. חופשי.

לא כל פרפר רוצה להיות חופשי.

הוא אהב את הוורד שלו,

שהלך לו, נבל.

כי היה לו טוב שם.

האם וורד אחר יבוא במקומו?

והאם ישתווה לורד הקודם, שסנוור את עניי הרואה?

קשה לי.

צ'או לכם,

[תמונה שלי שעיצבתי]

העלמה פומלה -L-