יום אחד, גם השמיים יקרסו.

אני לא מאמינה.

כולם באמת אותו הדבר, והגילוי הזה קצת חדש בשבילי.

"חבל שאי אפשר ללכת ערומים"

מסכימה איתו. לגמריי.

כבר נמאס, נמאס מהחליפות, נעליי העקב, החצאיות.

כולם אותו דבר.

נהנהנה, חנה ובלונדי ביחד, ואני לא אעבור על זה בשתיקה, [מוחעחעחע] #__#

מזל טוב לכם.

אחוות הליפות!

ואני וחנה החלטנו לעשות עם זה משהו, כי לשתינו יש חברים בעלי אפרו, אז הקמנו את אחוות הליפות.

והחלטנו לצרף גם את מולי, כי לחבר שלה יש גם ליפה! D=

הו, ליפה, אבלולולולו!! XD

לפי דעתי, תקופה של דיכאון זה לא בהכרח רע.

כשעוברים את הדיכאון, כל הרגשות מתערבבים והפנים מתעוותות מבכי,

וזה קשה,

אבל כשחושבים על זה אחר כך, מגלים שיש ייתרון במה שעברת.

זמן של דיכאון זה זמן שבו אתה חושב יותר לעומק על עצמך, וכמובן שבאותו רגע אתה מחליט על כל הדברים הרעים,

אבל ביציאה מהדיכאון יש המון חומר למחשבה.

מי אני ומה אני צריך לשפר.

לא שאני אומרת שכל זה יכול לבוא ליידי ביטוי רק ע"י דיכאון שמיימי,

אפשר להגיע לאותן מסקנות בדרכים אחרות,

אבל אני לא מכירה המון אנשים שיכולים לעמוד בזה.

נתינת יד?

גיליתי שבזמן האחרון [היה לי קצת חומר למחשבה, ביליתי את זמני עם עצמי, ספריי, ומיטתי הנוחה].

אז נחזור לנושא:

גיליתי שלתת יד למישהו שלא מעריכים זה נורא מטריד. מאוד.

אבל לשם שינויי, לתת יד למישהו שאוהבים זה נורא נחמד,

וטיפ שלי: אל תתנו יד למישהו שמזיע. היד שלכם תהיה מסריחה! [מניסיון אישי] .

הו!! :0

לאחרונה גיליתי שפומלה זה יותר טעים מאשכולית בהרבה! [קצת אירוני, תתמודדו] .

וזה יותר יפה מאשכולית, :]

ועכשיו אני אסגוד לפומלות במשך כל חיי!! >.<'

ואני אתן לכם דוגמא:

פומלה:

רואים כמה שהיא יפה??? D=

סגידה לפמלות -L-

זהו,

עוד פוסט [אחד החופרים והאירונים שכתבתי] ,

צ'ימו.

העלמה פומלה -L-