יום אחד, גם השמיים יקרסו.

"אם זה לא אתה,

אז מי זה?"

שאלה שלא מפסיקה להדהד בראש.

ומוזר, שבעצם, זה כן מהדהד.

כמו בחלל ריק, שקירותיו האטומים לא ייתנו למחשבות ולרגשות לצאת החוצה.

בדיוק כך זה מהדהד.

וזה מוזר, כי אני חושבת שאני כן רוצה לתת לרגשות לפרוץ.

ואני רוצה להגיד לו,

אבל למה תמיד יש את הספק?

שגם אחרי שכולם דחפו אותי קדימה,

עד שאני כבר מסכימה לצעוד לשם,

הספק אוכל בלב,

נוגס בו, ורק מזמזם בראש את אותו השיר:

"לא יקרה כלום."

והם כן מכירים אותו ויודעים עליו...

ורוב הסיכויים שכן ייקרה.

אבל איך אני אמורה לדעת ? :0

.I THINK I LOVE U

הו, כמובן שגם כתבתי שיר על הנושא ><

הזמן איתך

כשהקסם מושך אותי,

נמסה אני לפנייך.

כשליבך קורא לי,

מביטה אני בפנייך.

כשהאור בקצה המנהרה,

היה קטן וחסר משמעות,

רק אז הזכרת לי,

את הדרך, את המהות.

לא אקרא לך לעולם,

אם תרצה תושיט לי יד,

ויחד נלך בחושך,

לבד, לעד.

מלטפת את פניך,

מביטה בעינייך,

שום ניצוץ ושום זיק,

והשקט רק מעיק.

וכשהעבר יחלוף,

אתה תחשוב על העתיד,

ותראה אותי שם,

לצדך תמיד.