אז כן, זה קרה. התרחקתי.

כל כך הרבה פעמים חשבתי שאולי זה הדבר הנכון, אבל תמיד רגע אחרי זה ביטלתי כל מחשבה שקשורה לנושא.

לא האמנתי שאני יכול, חשבתי שזה משהו שאי אפשר לנתק אותו. באמת באמת האמנתי בזה.

אבל כשלרגע אחד לא שמתי לב -  זה התנתק. לא רשמית אומנם, אבל לא נראה לי שזאת סתם עוד תקופה.

לא ייאמן איך החשיבה שלי השתנתה אחרי רגע אחד קטן שלא שמתי לב, שלא חשבתי יותר מדי.

אני חושב על זה, ויש לי מן כאב כזה, שרוצה להפסיק.

אבל אני יודע שזה פשוט לא נכון, ושהדבר האחרון שזה יעשה לי זה טוב.

תמיד חשבתי שאני ממש אשמח כשזה יקרה... אבל אני לא יכול שלא להיות עצוב לגבי מה שאני מרגיש עכשיו.

תהנו לכם מחוסר הידיעה המוחלטת על מה אני מדבר (גם לי מותר פעם אחת ^^)

אורן.