"בקרוב" אהבה.

אם היינו לפני חודש הייתי מונעת את זה מעצמי.

הייתי מתחבאת בצד ופוחדת להתקרב.

לא הייתי עונה ולא הייתי זורמת בשיחה. 

כי למרות שהוא לא רואה אותי, אני רואה.

הלב שלי רואה.

ומרגיש.

מרגיש בחסרונו.

מרגיש שהוא אף פעם לא הגיע,

לא כבש,

לא מימש את הפנטזיה הכי גדולה שלו שנשארה בגדר חלום.

אבל לא עוד.

אני מקווה.

אולי זזה יעזור לי להשתחרר ממנו...

אני מקווה.....

אולי זה הזמן שלי.

וזה המקום.

וזה הסימן.

רק לא לפתח ציפיות..........

רק לא להרוס לעצמי.............

להעז.

להאמין.

לאהוב.

לשיר.

לתת.

לעצמי.

מעצמי.

ואז יהיה בסדר.............

אני מקווה.