"בקרוב" אהבה.

אז נכון שזה לא היה "ערב אבוד", וגם היום נוצל מאוד,

נכון שישנתי טוב מאוד הלילה ולא נאלצתי לספור "מאות של כבשים",

אבל אין ספק שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי,

כי הוא פשוט לא מטלפן.

וזה לא שזה כזה קריטי לי כי בכל זאת אין לי מושג מי הוא, אבל זה בכל זאת יושב איפשהו בראש..

אמרתי לה שתגיד לו לא להתקשר אתמול ושאם נוח לו, שיתקשר היום.

הפחד שיתק אותי. כנראה שהוא שוב זה שהרס לי........

חבל שאני עומדת כל כך הרבה זמן במקום בכלל הפחד הדבילי הזה.

ממה אני כל כך חוששת?

אני כבר לא אותה הילדה הקטנה שאני תופסת את עצמי..למה אני לא מצליחה להשתחרר ממנה?

כל כך קשה להתנתק מהעבר. כל כך קשה להבין שהכל מגיע לי. שאני שווה הרבה יותר ממה שנראה לי.

שוקלת לעזוב את הכל ולבחור בדרך חדשה, כל כך שונה ממה שהייתי עד עכשיו.....

אבל זה אומר לוותר על כל כך הרבה דברים בדרך.

האם שווה לזרוק את הכל כדי לנסות ולהגשים את החלום שלי?