"אם ראית את האור?......"
אף פעם לא חשבתי על עצמי כבנאדם מיוחד
בעל תפקיד או רעיון
אבל ביחס לאחרים לא ראיתי את החיים שלי ככלכך נוראים
כןכן.. שם אני שכבתי
מסכן וגלמוד
לפתע אור פרוז'קטור מוזר וחזק האיר מלמעלה
גילה אותי על הריצפה חסרת הצבע
זה היה מוזר כי מישום מה לא הייתם חושבים שבאמת עברתי את התאונה הזאת בצורה בה נראתי
פקחתי עניים למרות שלא הצלחתי לראות הרבה מהאור החזק
ואז.. אז שמעתי את הצעדים..
מצעדים כאלה אתם כבר מבינים שהאדם סמכותי
נעליים כבדות לצעדים חזקים, בעלי קצב שלא משתנה
שם הוא עמד מולי..
צורת גופו הייתה של אדם, הוא לבש חליפה לבנה יותר מהעננים ביום שמש חזק
אבל גופו לא נראה
כאילו ראו את צורת גופו אך בתור אור חזק שלא נתן להבין את פניו
"אלוהים?..." שאלתי
"לא, ישו!.. מהניראה לך?!"
"איפה אני?" שאלתי בקול של נסיון להבנה "זה גן עדן?"
"זה סוגשל עולם בין החיים למות" ענה אלוהים
הסתכלתי סביב.. "אני לא אמור ללכת לעולם הבא וזהו?"
"אתה עוד נמצע בדילמה מצידנו" הוא ענה
"אתה יודע.. אני לא הבנאדם הכי קדוש כדי לסים בגן עדן"
"אתה מילאת את תפקידך בחיים.. אנחנו כבר לא זקוקים לך..."
"זהו?!" עניתי בעצבים "סיימתי את התפקיד שלי וככה אתם זורקים אותי?! אין קצת כבוד?!"נרגעתי לשניה "מה ביכלל היה התפקיד לי? אחרי הכל זה לא ששיניתי את העולם או משו"
"יש כאלה בעלי תפקיד מיוחד" ענה אלוהים "אך אתה פשוט היית צריך לקחת חלק בחיים של אותו בנאדם"
ניסיתי לחשוב בעשר שניות מתוך כל האנשים שהכרתי מי בעל הפוטנציאל
"שלא תחשוב אחרת.." ענה אלוהים "עזרת לנו מאוד.. בלעדיך חיים של אלפים היו משתנים ואתה עזרת יותר מכל אחד אחר לאותו בנאדם כשהוא היה צריך"
"ולמרות זאת אני פה" עניתי
למרות העובדה שכל חיי חשבתי לעצמי כמה שזה לא ישנה לי אם אני אחיה או אמות התחלתי להרגיש אשם בכל דבר שהשארתי מאחורה
"אני לא יכול סתם ככה לעזוב!" ניסיתי לשכנע אותו "יש לי חיים שלא סגרתי! לא אמרתי להורים ביי! לא אמרתי ל$#^%#@$ מה אני מרגיש... אני פאקינג בתול אחי!"
"ולכן אתה פה.." הוא המשיך לענות
מישום מה למרות הצורה בא ניסיתי לתקשר איתו הוא נראה דיי אדיש לצורה שבה אני לא קולט דברים
"אתה יודע" הוא המשיך לדבר "אם יש דבר שבאמת עובד ע"פ הצורה בה מגדירים אותו הוא גלגול נשמות"
"אהה יופי!" המשכתי בכעס התמידי שלי "אז אם אני רוצה להעביר מסר לעולם אז זה יהיה בנביחות! זה מה שאתה אומר?"
"סוגשל.."
"אגב אם כבר אני פה אני יכול לשאול שאלות לגבי החיים?" ניסיתי למשוך את השיחה "אחרי הכל אתה יודע הכל לא?"
"תשאל כל מה שמעניין אותך אם זה מה שיספק אותך"
"אוקי אוקי" לפתע במבט מסויים לא עבר בראשי שום דבא שבאמת התעניינתי לדעת יותר מכל "מה היא שאלת החיים?"
הוא נאנח "אתם כלכך לא מקוריים עם השאלות שלכם!... אחי אין באמת תשובה לשאלת החיים.. זה סתם משהו פלצני שאנשים חושבים שיוכלו להבין"
"אתה לא בראת אותנו או משהו?" שאלתי בפרצוף מופתע
"הרבה טוענים שבראתי הכל." הוא ענה "אבל בוא נגיד שלכל דבר יש הסבר מדעי.. או על טבעי"
"זה לא משפט מאיזה תוכנית ביס?" חשבתי לעצמי
"עזוב שטויות.." לפי קולו אפשר היה להבין שהוא התחיל להימאס מהשיחה הזאת "יש משהו שרצית לדעת יותר מכל?"
"למען האמת כשאני חושב על זה אז כן..." לקחתי נשימה וגיחחתי מעט "היא באמת הרגישה את אותם דברים לגבי?"
"לא יודע" הוא ענה בציניות בזמן שאני מופתע מהעובדה שהוא לא יודע הכל "למה שלא תגלה בעצמך?"
"הא?" לא הבנתי לרגע "איך אני אמור לעשות את זה? בקרקורים?"
"כל בנאדם שמילא תפקיד כמוך מקבל גם אופציה, מין בונוס, לחזור לזמן מוגבל כדי להשלים פערים"
"קיבלתי פרס על התנהגות טובה?" שאלתי במין ציניות לא ברורה
"יש לך זמן מוגבל, לא יותר משנה, לחזור כדי לסגור את חיו כמו שצריך"
"אני לא צריך את השנה שלך" גיחחתי מעט ולקחתי נשימה בזמן שהוא הראה פרצוף מופתע
"תן לי 24 שעות...."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
