תיכון ריאלי, באר שבע
המזדרון שבין כיתות י'4 וי'5 היה כלכך ריק שנפילת סיכה הייתה משאירה הד שנמשך לכל אורכו
רוח קרירה התעופפה לה והשמיעה נקישות דלתות לוקרים קטנטנות עד ש...
צילצול
ברגע ספציפי אחד עשרות ילדים מילאו את המסדרון, כל אחד בדרך לכיתתו
ובמרכז ההמולה היו להם שני ילדים
כל אחד יצא מכיתה אחרת וכשנפגשו לחצו ידיים והלכו יחד לאורך המסדרון
"שמי אופיר אשורי, אני אגב השמאלי בנינו
כפי שאתם רואים בנתיים החיים שלנו נראים יפים והכל
אבל זה לא תמיד היה ככה
אחי דני, הימני בנינו, ואני עברנו כמה דברים שבחייכם לא תוכלו אפילו לתאר לעצמכם"
כשעברו ממסדרון למסדרון אחר לפתע עברו איש בחליפה ומשקפי שמש אך לא חשדו
"שנינו בדיוק כמוכם... נורמאלים, אבל הסיפור.. הסיפור שלנו טיפה שונה ממה שאתם מכירים"
מהקצה השני של המסדרון לפתע הגיח עוד בחור בחליפה
דיי דומה בפוזה ובמראה אך לפי מראהו אפשר להבין שחליפתו הייתה קצת יותר יקרה משל השני
לפתע הבחור בחליפה ללא כל הודעה שלף אקדח במרכז כל האנשים שהלכו להם במסדרון
בשניה אחת בהלה תקפה כל בנאדם במסדרון כולל אותי ואת אחי
הבחור בחליפה לחץ על ההדק והקליעה נע במעין מסלול מהיר לעבר מרכז ראשו של אחי
ומשם הכל כבר היה שחור
שבריר של אור לא נראה בחדר
אך לפתע נפתחה לה דלת מתכתית וחורקת שגילתה לה חדר של 5 על 5 מטר
הבחור שפתח את הדלת לחץ על מתג לצידה שהדליק מנורה שהאירה רק את מרכז החדר שבו היה מונח לו שולחן עץ ישן
אין שום ספק שזהו חדר חקירות
על כיסה שהיה לצד השולחן היה מוטל לו בחור שנרדם כשידו מוטלת על השולחן ומסטירה את פניו הנפולים
הבחור שבדיוק נכנס בדלת טרק אותה והתקרב לאט לעבר השולחן
והשליך עליו תיק ניירות גדול
כשהתיק נשמט על השולחן הוא השמיע קול שהעיר בשניה את הבחור שישן על השולחן
כשפניו נחשפו לא היה שום ספק שזהו אותו בחור (מהקטע הקודם כביכול שאחיו נורה) פניו היו נפולים
אחרי הכל בדיוק העירו אותו באמצע שינה
"אופיר אשורי" אמר הבחור העומד "בן 15, גר בבאר שבע, בנם של תיקווה ויוסף אשורי, לומד בבית הספר הריאלי
יש לך מושג כלשהו לסיבה שבגללה אתה נמצע פה?"
אופיר הביט בפניו של החוקר במשך כמה שניות ואמר "אז אתה יודע כמה דברים עלי מתוך תיק קטנטן הא?"
"אתה לא עונה לשאלתי" אמר החוקר "האם אתה מודע לעובדה שבגללה אתה נמצע פה בחדר הזה?"
"כי לא הצלחתי לצאת להכין איזה סנדביץ' כדי להשאיר אותי בחיים?" ענה אופיר בשאלה מתחכמת
"אני אגיד לעוזרים שלי להכין אחד בשניה שבא נסיים פה"
אופיר הסתכל סביב "אזזז..... מתי אנחנו מסיימים פה?"
"בשניה שבה תביא לי את המידע שאני צריך. עכשיו, האם תוכל להסביר לי משהו לגבי העובדה שבגללה אתה מוגדר כהעד היחיד למוות של אחייך?"
אופיר לקח נשימה עמוקה של יאוש ואמר כאילו בפעם המאה "אני לא יודע מה גרם למוות של אחי"
החוקר הרים גבה ואמר "טוב.. אני יודע שאתה מסתיר משהו... אז עד שלא תגיד את מילותיך אנחנו נשאר לשבת פה"
"אני יכול לפחות לקבל את הסנדביץ' שלי?" שאל אופיר. אך החוקר התיישב בכיסא מולו ולא אמר מילה
אופיר נאנח, לקח נשימה, הרים את הרגליו על השולחן כדי להיתרווח וחיכה
עשר דקות של שתיקה בניהם עברו עד שאופיר החליט לקחת תושיה ולהגיד "אני יכול לספר לך מה קרה"
החוקר הביט בו בפתאומיות "ומה עוצר אותך?" "העובדה שאני יודע שלא תאמין לי"
החוקר שוב הרים גבה "רוצה לנסות אותי?" "רק אם תבטיח לא לשלוח אותי לאיזה מוסד"
"שמעתי אנשים רבים לא שפויים בחקירותי, אני מאמין שאני אוכל לסבול ילד כמוך"
אופיר הוריד את רגליו מהשולחן ולקח נשימה עמוקה עם הבעה שמראה שהוא מנסה לשכתב מחדש את העלילה
"איך הכל התחיל?...." אופיר אמר "הכל התחיל בקיץ שעבר
ליפני... שלוש או ארבע חודשים
אני ודני..." לפתע עצר אותו החוקר "דני... דניאל, אחיך?" אופיר הביעה הבעה מוזרה בפניו "אני מתעקש... אח תאום.
לא נחשבנו לתאומים זהים למרות שהיה לנו אותם עניים אותו שיער למרות שאני תמיד העדפתי שיער ארוך יותר משלו. ותמיד נחשבנו לאחים ... כמו חברים הכי טובים... כמ שאחים אמורים להיות"
החוקר ניסה להבין "איך זה קשור לעלילה?" "נוו אז תקשיב! זה היה עוד יום דיי רגיל בבצפר"....
הצלצול נשמע לאורך המסדרון
שניהם יצאו מהכיתות, לחצו ידיים והמשיכו לאורך המסדרון
לפתע עצרה אותם ילדה ג'ינג'ית קטנה "דניאל!!" היא צעקה באמצע המסדרון מלא האנשים "שכחת שוב את האוכל שלך"
דני עצר את הליכתו לקח נשימה והסתובב לאחותו
"אתה לא יכול לעשות את זה כל יום!" אמרה אחותו "בטח נת, עוד כמה זמן אני כבר לא אוכל להיות כזה תלוי בך.." והעלה חצי חיוך על פניו
"טוב אני לא יודעת מה איתכם" אמרה נתיה "אבל אני דיי מאחרת לשיעור שלי
"אויש נוו!" אמר אופיר "איזה שיעורים חשובים כבר יש לאליפים בימינו?"
"רק שתדע לך! שפיזיקה זה שיעור מאוד חשוב!!" "עם מורה שאין לה מושג מהחיים שלה" אמר אופיר וסובב את עניו
"טוב יאללה" פרץ דני באמצע שיחתם "אני גם מאחר לשיעור שלי אז נתראה כבר בהפסקה הא אחי?" "בטח" נתנו אגרוף לאגרוף וכל אחד אמר "ביי" לשני
"אז תזכיר לי רק איך זה קשור לסיפור שלנו?" אמר החוקר
"אתה רוצה לדעת מה קרה או שתשחרר אותי וזהו?! אז בכל מיקרה.. היינו בדיוק בדרך חזרה לבית מהבצפר כש..."
"שיט!!" אמר דני "נתיה השאירה את הארנק שלה בשקית עם הסנדביץ'"
"נוו אז מה?" אמר אופיר "תחזיר לה כשהיא תחזור הביתה. אבל היא יורדת לקניון אחרי שהיא מסיימת עם הבצפר, אני חייב להביא לה אותו"
"טוב אחי אני אבוא איתך" "לא צריך, כמה דקות ואני חוזר.. אני לוקח את האופניים" "אז אני לוקח את השניות ובא איתך!"
דני חשב לשניה "נוו טוב אבל אנחנו עושים את זה מהר טוב?" "היא לא תשים לב שקפצנו לביקור"
שניהם עלו על האופניים ונסעו לכיוון בית הספר
"קדימה" אמר אופיר "בוא ניקח את הקיצור מהחורשה"
שניהם פנו בשביל
"דניאל התחיל להית חסר סבלנות" אמר אופיר לחוקר "אחרי הכל הוא תמיד היה המהיר בין שנינו"
"חכה לי שניה" אמר אופיר " אני לא עומד בקצב
לפתע דניאל נעלם בין העצים ואופיר התחיל לאבד כיוון. וכשדניאל שם לב שהוא איבד את אחיו הוא הביט אחורה לחפש אותו
אך כשהביט חזרה קדימה היא ראה בול עץ גדול מוטל על האדמה וכשניסה לעצור זה היה מאוחר מידיי ואופניו התהפכו בזמן שהוא מתגלגל על העלים ולא מצליח לעצור את עצמו
עד לרגע שבו הוא סופסוף הגיע לאדמה ישרה שבה הצליח לעצור ולנוח
בגדיו היו מלאים בעלים יבשים והוא נשכב לכמה שניות להרגע קצת
אך כשפרס את ידיו לעלים שמתחתיו הוא הרגיש משהו קר מתחת כשתחושת קור מלאה את כל גופו למגע הזה, הוא הסתובב מהר בבהלה לראות במה נגעו ידיו ומתחת לעלים...
הוא מצא גופה של ילדה בלונדינית בגילו... מוטלת על העלים
כאילו נפלה מהשמים
זה סוגשל סיפור בהמשכים שבא לי הרעיון שלו ליפני איזה שעה והייתי חייב לעשות איתו משהו
אבל גם אם תאהבו וגם עם לא אני כבר מודיע שהסיפור הוא לא במאה אחוז מה שבנתיים הוא נראה לכם כי פשוט עכשיו גם הייתי ממש עייף וזה כבר היה ניראה לי מתחיל להיות ארוך אז אני אמשיך כבר בפרק הבא עם יהיה אבל אני עדין מצפה לתגובות לגביו גם מבחינת כל הפרטים האחרים
אז אני מקווה שנהנתם ונראה כבר מה יצא מזה... D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
