1,649,582 חיילים התחילו את הקרב
עד עכשיו מעטים נשארו
חיל חיל יורד ולאט לאט המספר מצטמצם מאלפים וכמה עשרות
אך גם אז לא ראו באופק צד מנצח
פחות ו יותר נשאר מספר דיי שווה בין שני הצדדים
ושם עמד לו אותו חייל עומד
אחרי שעות על גבי שעות שהרג חיילים לפתע לא נראה כל חייל במרחק של כמה מטרים מימנו
הוא לא חשק בשום שעת מנוחה למרות גפיו העייפים
הוא המשיך להחזיק את חרבו בדיוק כמו ברגע שהוא הביט בפניהם של כל הסובבים אותו
אך למרות רצונו העז לנקות את דם גופו הוא עצר את גופו, עצם את העניים ולקח נשימה עמוקה יותר מכל נשימה שלקח על כל טיפת דם שנשפכה מחרבו
ושם הוא ראה, בעניו הרואות כל, את אהבתו היחידה
לוחשת לו את מה שרצה לשמוע שנים כלכך רבות
בחלק הזה הוא החליט לנדור את ליבו
הוא הרים את ראשו לאלוהים, הוציא טבעת כסופה מכיסו ולחש כשעניו עוד עצומות
"כשאחזור מהקרב... אני הולך לצפות בה... עונדת את הטבעת הזו.. ואזכור בכל מבטי בטבעת את הרגע הזה"
ופקח את עניו
אך כשפתח את העניים הוא לא ראה חייל אחד בשדה ראייתו
הוא הסתובב במקומו לבדוק שאכן לא אחד בסביבתו
ומאחוריו הוא ראה בערך כשלושה שבורחים מכיוונו
באותו הרגע הוא שמע צלצול מוזר מכיסו
ברגע שלף מאין מכשיר קשר בעל צורה מוזרה ולא נגיעה אחת של טכנולוגיה
וכשהוא הצמיד אותו לאוזנו הוא שמע לחישה חלשה וטיפה אפלולית
"תתחיל לרוץ"
עננים שחורים לפתע כיסו במהירות מחשידה את השמים
וכשהסתירו את השמש היא לא היתפוגגה.. היא רק קיבלה גוון אדום חזק שהמשיך להאיר את האדמה באור שיפחיד כל חיה עוברת
מהעננים האפרוריים, כאילו יצא ענן יחיד
אך במרכזו החייל ראה רק אש בלתי פוסקת
ולאחר כמה שניות שבהם הוא המשיך לבהות באותו ענן, הענן התחיל להיתרחב לו
עד למליון דמויות קטנות וחסרות צורה שמרחפות להם לעברו
נשימתו נעתקה ברגע וידו נרפתה כשחרבו נשמטת עד לנקישה חדה באדמה שמתחתיו
וכשהוא הבין שזהו הרגע האחרון הוא שוב עצם את עניו כלכך חזק ואחז בטבעת כאילו זה הרגע האחרון שלו כשפחד אינסופי ממלא את ליבו...
הוא שמע את שערי גן עדן.. מתמוטטים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
