אני לא מצליחה להרדם
צא לי מהראש גאדמט!!!
*מחר מגן במת'... מצחיק, לא?*
לשחק לי בשערות
כשאת יושבת לך בסלון, מביטה לך במסך הטלוויזיה – לעיתים נדמה לי שאת לא צופה בדבר. בוהה לך במסך ולא מזיזה שום איבר בגופך. דווקא אז בא לי להגיע אלייך. להרים לך קצת את היד ולשים את ראשי על רגלייך, ככה, בלי לבקש רשות.
ועינייך ישפילו מבט אל עיניי וניפגש שם, בין שני זוגות אישונים. נביט האחד בשני ונחייך כמו שרק אנחנו יודעים. אז תחזרי לבהות בטלוויזיה, כאילו ולא אכפת לך יותר וגם אני, אבל אז אצבעותייך יעברו לי בין השערות. אני אחייך שוב ואתפוס לי תנוחה טובה יותר וגם אני אצפה בטלוויזיה. אצפה, אבל בעצם אתרכז בנעים שאת עושה לי בראש.
נעים סתמי שכזה, שנותן לי להרגיש כמו מלך. נותן לי להרגיש שבאמת יש לי מקום מיוחד בליבך. אני הכי שלך בעולם. ואת לא תלכי לשום מקום. בלי מילים, בלי הסברים, בלי מלחמות. רק המגע הזה שבין ידייך ואני מרגיש את כל זה ויודע שאני באמת יכול לעשות את הכל. אני הכי גדול, הכי חכם והכי טוב מכולם ואת שם תתפסי אותי למטה אם אני אפול. אבל אני לא אפול, נכון? כי את שם, תמיד מלטפת, דואגת והכי אוהבת.
אבל אני נשאר בצד ומביט בך. מעדיף לוותר. יודע שזה לא יקרה ומצטער על כך מאד. אני תמיד מבין אותך, יודע מה עובר עלייך ומה את מסוגלת לתת. ויודע, כמו שאני יודע עכשיו, שאת לא שם בשבילי כמו שהייתי רוצה שתהיי.
אבל מילא היא, לי הכי כואב שדווקא חבֶרה שלי לא מבינה את זה. כשהיא צופה בטלוויזיה, ואני דוחף את הראש שלי במין פינוק שכזה אל מתחת לידיה, היא לא מבינה. היא קוראת לי לא בוגר. ואני? אני הכי בוגר שיכול להיות. אני בכלל לא הספקתי להיות ילד.
נלקח מתוך:
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=471132&blogcode=7719232
בבלוג זה
בכל הבלוגים
