פרק ז'-הניסיון הגורלי

באיזשהו שלב הפסקתי לבכות,אני חושבת שזה בגלל שנגמרו לי הדמעות לא בגלל שהפסקתי להיות עצובה. לא ידעתי מה לעשות אז פשוט ישבתי שעות שלמות על המיטה הגדולה והרכה שלי וחשבתי.

אולי אם זה הצליח בחלום אז זה יצליח גם במציאות. חשבתי.

אחרי חשיבה רבה הבנתי שאין לי מה להפסיד ושאני ילך למנהל ויגיד לו את מה שאני מרגישה כלפיו רק הפעם זה לא יהיה בחלום.

קמתי מהמיטה והלכתי לאט לכיוון הארון, שהגעתי מדדתי בגד ועוד אחד, אני חושבת שמדדתי יותר מידי. החלתי אני ילבש את זה! הוצאתי מהארון שימלה יפיפיה בצבע כתמתם חלש. עכשיו מה שנשאר זה להתאפר. לקחתי את הסומק ושמתי בטפיחות קלות על הלחי. שמתי קצת אודם ונוצץ. שמתי גם מסקרה והמון המון דברים ( אני רק מקווה שבסוף הוא לא יחשוב שאני ברבי ).

האמת נראתי מדהים לא  ישר חשבתי כך פשוט שיצאתי מהדלת עברו שם ילדים והם ראו אותי הם קיבלו שוק.

טוב יצאתי מהדלת זו כבר התחלה עכשיו פסעתי צעד ועוד אחד אחריו לאט לאט התקדמתי לעבר החדר שלו חדר המנהל.

הגעתי לשם עמדתי מול הדלת החומה שלו והרמתי את היד כדי לדפוק אבל אז חשבתי שאני לא יצליח להגדי לו את זה כי אפילו בחלום שלי זה היה נורא קשה.

על החיים ועל המוות!!

זהו זה הפרק:) תגיבו אנשים!!