פרק ב'- הבית הגדול

הנסיעה הייתה כמו חלום היה בר משקאות ואוכל וטלוויזיה בתוך המכונית.

אלו דברים שלא חלמתי שיהיו בבית שנו ( בעצם כבר לא שלנו אלה שלהם ).

נסענו במשך המון זמן. אני לא יודעת בדיוק כמה, כי נרדמתי חלק מזמן הנסיעה.

כשהתעוררתי עברנו ליד מן יער כזה. נכנסנו לתוכו.. והמשכנו לנסוע ולנסוע עד שבסוף הגענו לבית ענק!!!!!

צבטתי את עצמי שוב כדי לבדה שאני לא חולמת.

יצאתי מהלימוזינה לקחתי את התיק שלי עם החפצים המעטים שלי והתחלתי ללכת לכיוון הבית. לפני הבית הייתה גדר ושער עם שומר. עצרתי ושאלתי אם אני יכולה להיכנס.

"מהו שמך?"

אממ.. השם שלי גמגמתי מהתרגשות. השם שלי הוא תמרה.

"תמרה מה?" שאל בחוסר סבלנות.

תמרה ואן גווך.

אוקי את ראשית להיכנס.

צעדתי בשביל לעבר הבית הגדול.

לידי היו פרחים ואגמים יפיפיים.

הגעתי לדלת – היא הייתה מאוד גדולה ומרשימה  בצבע כחול כהה.

צלצלתי בפעמון וחיכיתי.

הדלת נפתחה, שלום מיס אמרה האישה הזקנה שעמדה מולי.

שלום עניתי.

אף פעם לא קראו לי מיס לפני תמיד קראו לי תמרה-איזה הרגשה להיות גברת!

"מה שמך?" שאלה האישה.

"תמרה" עניתי.

שם יפה. חייכה.

"אפשר לשאול גם את שמך?" שאלתי.

בוודאי, קוראים לי קלריסה.

שם יפה חייכתי.

נכנסתי פנימה ונראה לי שחטפתי התקף לב! הבית היה בגודל של 10 מלונות מחוברים והיו לו איזה 6 קומות.

ואו זה מדהים! ( לא יכולתי להתאפק הייתי חייבת להגיד את זה ).

נכון חייכה האישה הזקנה.

פתאום רצו אלי אני חושבת 20 ילדים ואמרו לי שלום בחיבה.

רובם היו קטנים יותר ממני.

עניתי שלום וחייכתי ( אני לא יודעת אבל המקום הזה גורם לי כל הזמן לחייךJJ )

רוצה סיור בבית? שאל אחד הילדים.

כן תודה אך קודם ארצה להניח את חפצי איפה להניח?

תשאירי פה, מסטר ג'ון ישים אותו בחדרך.

אז עם מי אני גרה בחדר?  שאלתי.

בראש חשבתי אולי 10 ילדים. אולי 11.

לבד! בכל חדר ילד אחר לכל אחד והפרטיות שלו.

ברגע הזה באמת התעלפתי.

קמתי מן הרצפה והתנצלתי.

טוב אז בואי ניגש לסיור של הבית.

הנהנתי בהסכמה.

התחלנו להסתובב בקומה הראשונה.

תחילה עצרנו בחדר ענק ויפה עם שולחן ארוך מאוד ערוך בצורה מושלמת.

כאן אנחנו אוכלים, אמר אחד הילדים.

באמת? התפלאתי! המקום היה גדול מאוד.

המשכנו ללכת לעבר חדר אחר. זהו חדר המשפט.

אם ילד עושה משהו לא טוב מעמידים אותו שם.

התחלתי לרעוד מעט.

אל  תדאגי צחקו הילדים. הם לא מענישים אותך מי יודע מה הם פשוט רוצים להסביר לך שמה שעשית לא בסדר ושלא תעשי את זה שוב.

עדין קצת רעדתי... איזה פחדנית אני.

המשכנו ללכת עצרנו במסדרון ארוך עם איזה 20 חדרים ובכל חדר היה מיטה ממתקים תרופות רופא ואחות. שאם ילד חולה הוא הולך לשם.

זה כמו אחות בבית הספר רק הרבה יותר משוכלל והרבה יותר נוח.

אני מצטערת אני אף פעם לא הייתי בבית הספר.

למה שאל ילד קטן. אל תתייחסי אמר ילד גדול ממנו.

זה בסדר, אני יענה לו לא הייתי אף פעם בבית ספר כי לא היה לנו מספיק כסף כדי ללכת לבית הספר בגלל זה אני כל כך מתרגשת לראות של דבר. ויש חדר לבד והכל.

אהה אמר הילד הקטן. אני מצטער אמר הילד.

ההתנצלות שלך מתקבלת חמוד.

תודה מיס.

"איך קוראים לך?" שאל.

קוראים לי תמרה.

"ולך?"

לי קוראים מקס.

שם יפה חייכתי.

"באו נמשיך בסיור". אמר ילד אחר.

טוב. אמרתי.

המשכנו ללכת ושתבינו אנחנו עדין בקומה הראשונה.

עצרנו ליד 2 חדרים ענקיים עם מיטות ושולחנות והכל.

של מי אלה?

"של מסטר ג'ון ושל קלריסה."

מגניב צחקתי.

כל הלמעלה זה חדרים ענקיים שלנו ומקלחות וכאלה.

אהה ומה אם החדר הזה?

זה החדר של המנהל!!

מסטר ג'ורג'.

להגיב כן!! זוכרים את שלום אז אם לא תגיבו הוא ילקק אותכם!!

 שלום: