פוסט ראשון לבלוג:):)
אוקי אז קצת על הבלוג..

כל יום או כמה ימים אני מוסיפה פרק שבסוף יצא סיפור

כל פרק הוא מעניין ומדהים בדרך משלו

אז קדימה הנה הפרק הראשון:

פרק א'-המעבר

שלום אני תמרה, יש לי שיער חום ארוך ועיניים גדולות בצבע ים.

אני בת 13 ואני גרה בהולנד. אנחנו חמישה במשפחה: אמא אבא ושתי אחיותיי אבל כרגע אבא עובד.

יש לנו בית מאוד קטן ובקושי יש לנו כסף להחזיק אותו.

בחדר שלי גרות עוד2 אחיותיי אז זה אומר שאנחנו שלוש.

הכל היה רגיל, לא היה לנו אוכל, גווענו ברעב. היינו צמאות והיה לנו קר. אבל לזה כבר היינו רגילות.

אבל לפתע קרה הדבר שישנה לי את החיים.

הייתה דפיקה בדלת.

אמי נגשה לדלת מאוד שמחה, היא בטח חשבה שאבא חזר הבייתה אבל מה שקרה זה היה משהו אחר לגמרי.

אמא פתחה את הדלק במהירות, לפניה עמד איש עם בגדים קרועים מלאי דם.

אמא הייתה בפאניקה נוראית היא שאלה אותו " מה קרה?", " איך זה קרה?", "למה זה קרה?", "לפני כמה זמן זה קרה?"

באטיות הוא ענה לה כל זה באמת לא משנה.

אז מה כן, אם בן אדם גוסס מלא דם ובגדיו קרועים זה לא משנה? שאלתי.

הוא המשיך לומר באיטיות רבה: אבא שלך... אבא שלך.. מ...אבא שלך מת במלחמה. אני כל כך מצטער.

לא יכולתי לשמוע את זה רצתי לחדר שלי והתחבאתי מתחת לשמיכה כמו ילדה קטנה! בכיתי ולא יכולתי להאמין שדווקא אבא שלי מת מכל האנשים!

שמעתי שקוראים לי אבל לא עניתי. לאט לאט הם קראו יותר ויותר חזק, אז החלטתי ללכת לשם. בדרך לשם הרגשתי שחלק בי מת! אבא היה כל כך יקר לי!

 הגעתי לשם ואמא חייכה ( זה היה מחזה מוזר ).

שאלתי אותה מה קרה?

אז היא ענתה שלוקחים אותי לבית ספר לגלישה.

מה????????????????? אני לא מבינה איך זה קרה??

לכמה זמן? שאלתי.

לתמיד ענתה אמא שניסתה להראות שמחה אל ידעתי שהיא עצובה.

יהיה לך שם כל כך כיף אמרה. אני מצטערת אבל אני לא יכולה להחזיק אותך אז הם יציעו שתלכי לשם..ותהני!

לא ידעתי כבר על מה לבכות על זה שאין לי אבא יותר או שכבר מבחינתי אין לי משפחה!

מ... מתי לוקחים אותי לשם? גמגמתי.

עוד כשעה. תארגני את חפציך מתוקה.

כשהגעתי לחדר פרצתי בבכי.

 אני לא מאמינה שזה קורה! למה זה לא חלום!

ארזתי את החפצים באיטיות רבה והשקעתי מחשבה בלקיחת כל דבר.

לקחתי:

1.יומן אישי ( איזה יומן זה היה כמה ניירות שהדבקתי ביחד כדי לכתוב שם)

2. 3 חולצות קצרות

3. 2 מכנסיים קצרים

4. זוג נעלים קטנות דהויות ( הרי זה מה שהיה לי )

5.תמונה של המשפחה שלי ( עם אבא )

6. מסגרת ריקה לאנשים החדשים שאפגוש אולי הם יהיו משפחתי השנייה.

7. מצב רוח טוב ( מה שלא יכול לקרות )

נשאר לי עוד 4 דקות עד שלוקחים אותי עד למעבר הנורא ביותר בחיי!!

עמדתי וחשבתי על המעבר!

עברה דקה.. והמשכתי לעמוד..

עברו שתיים ועדין עמדתי בלי לזוז.

בדקה השלישית כבר ירדתי להיפרד מהמשפחה שלי

נפרדתי מהם..

קודם נפרדתי  מאחיותיי הקטנות. נשקתי להם על מצחן וחיבקתי אותם. ירדו לי דמעות  אני לא אכחיש...

לאחר מכן הלכתי להיפרד מאמא שלי הפעם היא זאת שנתנה לי נשיקה על המצח וחיבקה אותי בלי להרפות עד שנשמע הצפצוף של המכונית שלוקחת אותי.

התחלתי ללכת לאט...

כשהתרחקתי מעט אמא צעקה לי תשמרי על עצמך!!

אני אמור בתנאי שאת תשמרי על טל ושי ( האחיות שלי )

ועל עצמך! אמרתי.

היא הבטיחהJ

וכך גם אניJ

וסגרתי את הדלת.

המשכתי ללכת וראיתי מכונית מפוארת ארוכה כזאת.

נראה לי לימוזינה.

לא האמנתי למראי עניי.

עמדתי שם והתחלתי לצבוט את עצמי. אבל זה היה אמיתי.

הנהג צעק לעברי: בואי תיכנסי אנחנו מאחרים....

הלכתי במהירות לעבר החלום..

פתחתי את הדלת והכל נראה כמו קסם. התיישבתי והתחלנו את הנסיעה!

תגיבו פה או ששלום ילקק אתכם:)