בראץ שולט ודנה מלכה /m\

רוכל יהודי אחד הגיע לבית יחיד בשדה יער, והציע לאדונית הבית את סחורתו. תחילה סירבה, אך לאחר שהפציר בה, הסכימה לקנות סכין ציידים. הרוכל הלך לדרכו, אולם לאחר שאיבד את הדרך, ראה אור והגיע לבית אחד, שהיה ביתה של האדונית. לאחר שהפציר בה שתניח לו להישאר בביתה באותו לילה, נתנה לו רשות ללון ברפת ישנה שבחצרה. בלילה ירדו גשמים מרובים. כשעמד הרוכל ללכת, הציעה לו האדונית שיתקן את גג ביתה. לאחר שתיקן ואכל פת שחרית שהכינה לו האדונית, נשאר בביתה, ובלילה זה ישן בחדר שמוטלים שם כלים ישנים.

   למחרת התחילו משוחחים. במהלך השיחה שאל את האדונית על בעלה. האדונית סיפרה לו שבעלה נהרג, אולם לא פירטה, והרוכל הרגיש שאין היא נוטה לדבר על כך. הוא החניף מאוד לאדונית, ודיבר אתה דברי אהבה. אף האדונית הראתה לו חיבה, ולאחר שפסקו הגשמים נשאר הרוכל אצלה: התגורר בחדרה וישן במיטת בעלה. האדונית טיפלה בו ודאגה לכל מחסורו, והוא התחבר לאנשי המקום. היה אוכל ושותה בביתה, אולם מעולם לא ראה אותה אוכלת ושותה, והיה תמה על כך. הוא החל לחקור אותה בנושא זה. האדונית התחמקה מתשובה, או שהשיבה תשובות מוזרות כמו "דם אנשים אני שותה ובשר אדם אני אוכלת" ו- "כל המרבה לשאול מעמיק לו שאול". היא העניקה לו אהבה, והוא לא הוסיף לשאול.

   אולם אותה שאלה הטרידה אותו מאוד, ויחסיהם התחילו מתערערים. האדונית הציקה לרוכל, והוא שנא אותה, אולם לא נפרד ממנה. העובדה, שאינו יודע עליה כלום, לא נתנה לו מנוחה. הוא חקר אותה על אודות בעלה: והסתבר כי היו לה בעלים רבים. לאחר ששאלה אותו האדונית אם הוא מאמין באלוהים, הציעה לו שיתפלל שלא יהיה סופו כסופם של בעליה. היא לא סיפרה לו מה היה סופם, אולם הביטה בגרונו ולעגה לו.

   הרוכל החליט להסתלק מבית האדונית, אולם מכיוון שהחשיך היום נשאר ללון. בלילה ננער הרוכל, ששמו היה יוסף, ודימה שתוקעים סכין בלבו ושהכלבה נועצת שיניה בגרונו. מפוחד עבר בלילה שלמחרת ללון בחדר הכלים הישנים, ונשאר שם במשך כשבוע נוסף.