ווואיייי איזה עיצבון
למה כל הידידים שלי חושבים שאני אוהבת אותם?
למה?
היום דיברתי עם ידיד שלי במסן אז רציתי שלפני שהוא ילך לאימון שלו הוא יעבור באולם כי לי יש אימון לפניו
אז הוא שאל אותי "למה את כלכך רוצה לראות אותי?" אז עניתי לו "מה אסור לי לראות את הידיד שלי???"
והוא אמר בסדר...
איכשהו הגענו למצב שהוא הזמין אותי לישוב שלו אז אמרתי לו סבבה ולמה לא?
אחרי זה שאלתי אותו אם יש לו אח והוא אמר שכן אז שאלתי אותו איך זה שהוא לא הראה לי אותו אף פעם ? אז הוא שאל "את רוצה לבוא לארוחת ערב ולראות את כולם?? אז צחקתי... אחר כך הוא שאל "אז את רוצה לבוא" ועניתי לו "מה זה לא היה בצחוק?" "לא" הוא ענה לי, אז אמרתי שאולי נראה ... ומרוב טפשותי שמתי סמיילי שמח ליד ה"נראה".. ואולי הוא לא הבין אותי נכון וממש לא מתחשק לי שיקרה לי מה שקרה עם ידיד שלי לפני שנתיים.. ((ידיד שלי שאל אותי איזה מיליון פעם אם הוא רוצה שנהיה חברים וכל פעם סירבתי לו והבעיה שהיה עוד מקרה.. אני חזרתי לי מההסעה הביתה עם שכן שלי שהוא בגילי ואז רצינו ללכת לסרט שיצא כי הוא ממש טוב והוא הבין אותי לא נכון כי איך שהגעתי הביתה הוא התקשר אליי ושאל אותי אם אני רוצה להיות חברה שלו וגם לו סירבתי..)
אז איכשהו אני תמיד נדפקת כי אני מתרחקת מהידידים הכי טובים שלי.....
אוף מה אני אמורה לעשות? מה אני אמורה להגיד לידיד שלי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
