This is my heart, for me to feel, for you to abuse

אני ושכמותי לומדים בעל כורחינו את ההבדלים בין כאב, עצב ודיכאון.

אנשים נוהגים להוציא כדי לפרוק. הם עושים את זה עם אנשים אחרים. אני - לא. זה לא עושה לי טוב, זה לא עושה להם טוב, ובסופו של דבר במקום שרק לי רע, גם להם רע. מה הרווחנו? כלום. אז אפשר להגיד שזו בחירה שלי להיות מסכן ואומלל לבד, ואפשר להגיד שעם כל הכבוד, ניסיתי מספיק כדי לדעת מה התוצאות (וכמובן שלהגיד את זה זה לברוח מהאמת).

אז אני עובר את זה לבד. כל פעם מחדש. ואנשים לא מבינים שאני עושה את הדבר הנכון, ושאם לא הייתי עובר את זה לבד, גם הם היו עוברים את זה. בעיקר, הם לא מבינים שאין שום דבר שהם יכולים לעשות בשבילי. מי שלא יודע לדאוג לעצמו לבד, לא יודע לדאוג לעצמו.

אז רע. וכואב. ועצוב. ודיכאון. ולבד.
וזה בסדר. זה פשוט בסדר. אני רגיל. אני יודע. אני מכיר. אני לא מבין, אך לא אמור להבין. התרגול שרכשתי והכימיקלים שאני דוחף לגופי יגרמו לזה לעבור עד הפעם הבאה. אני אמשיך לתפקד. אני לא אתפרק.

יום אחד אזכר איך להרגיש טוב. אולי.
לפעמים מותר פשוט לשכב במיטה ולבכות על כל הדברים שאני לא מצליח ללמוד איך לשנות.

ויש כמובן את הסיבה היותר קריטית למה צריך לעבור את זה לבד. אם עוברים את זה עם אנשים, הם לא יעזרו. ומה אם כן? מה אם חס וחלילה יקרה אסון, ומישהו יצליח? אז זה יהפוך לתלות. כן, בהכרח. אז פתאום אני אזדקק לזה שוב, כמו כל סם.

כדי לשרוד, אאלץ ללמוד להסתדר בעולם ללא אהבה. אז מה הטעם לשרוד? אין. אבל אני חייב.

לפעמים זה משעשע אותי, הצורה בה אחרים תופשים אותי. הצורה בה אנשים חושבים שאני אדם חברותי, הומוריסטי, מצחיק ואדיב. כי אני יודע שזה מגיע עליהם. מי שנופל במלכודת של המסיכה, לא באמת מסתכל... אבל זה רק לפעמים. בשאר הזמן, זה מכאיב לי. הייתי מאוד רוצה שאנשים מסוימים ידעו מי אני באמת ויאהבו אותי בכל אופן. הייתי מאוד רוצה שחלק מהאנשים האלה גם ירצו להישאר אח"כ.
אז אני יכול לשבת ולחשוב על מה שאני רוצה ולא יכול לקבל, או שאני יכול להתמקד במה שיש ולנסות להמשיך למרות.

אני לא מאמין שאי פעם אגשים את הרצון החזק ביותר שלי למצוא אהבה אמיתית, איתה אוכל להקים משפחה, להישאר ולאהוב לנצח.
אני לא מאמין שאי פעם אוכל שיהיו לי "חברים" כפי שאתם מגדירים אותם.
אני לא מאמין שאי פעם אוהב את עצמי.
אני לא מאמין שאי פעם יהיה טוב, אולי לפעמים טיפה פחות רע.
אני לא מאמין שיש לי סיכוי, או שהיה לי אי פעם. או שיהיה.
אני לא מאמין שאי פעם אצא מזה.
אני לא מאמין שאי פעם אהיה לא לבד.

הנה, חלקתי.

אני לא מרגיש יותר טוב.

ואתם?