<נכתב ב-12:45, מועלה רק עכשיו כי האתר הזה לא משהו>
לא מזמן, בתחנת האוטובוס לב"ש לבקר אנשים יקרים, ישב לידי בחור דתי, להערכתי הגסה בשנות הארבעים לחייו. נאבק עם מכשיר הסלולרי שלו, שאל אותי אם אני מבין. אמרתי את האמת כמובן. כשהוא נהייה אישי יותר ושאל לגבי לימודים ומעשיי בחיים, כבר אמרתי פחות אמת.
בכל מקרה, לקראת עליית לאוטובוס ומתוך שיחה בענייני דיומא, אמר הבחור "אתה יודע מה ההבדל בין עבודה למלאכה? במילה 'עבודה' מופיעה המילה 'עבד', ובמילה 'מלאכה' מופיעה המילה 'מלך'. אז תהייה מלך ולא עבד!".
חשבתי על זה שבמילה עבודה מופיעה גם המילה "דבע" (סלנג אשדודי לכסיל, שטיא, מטומטם), ובמילה "מלאכה" מופיעה המילה "אכל" (פעלה ברמת חשיבות עליונה). לא רלוונטי.
אני אוהב את זה שיש לי עבודה. אני אוהב את זה שיש לי משהו להתרכז בו מבלי שאצטרך לבחור אם להתרכז בו או לא. אני אוהב את הלחץ של מועדי ההגשה. זה עושה לי טוב. זה לא משאיר שום משאבים פיזיים או נפשיים לחשוב על הדברים האחרים, שהרי לחשוב עליהם לעולם לא עושה לי טוב.
אז בנוסף לעבודה, אני מתחיל לעבוד. השנה אני חוזר להדריך קבוצות, כנראה ארבע קבוצות בשבוע. לא יותר מכמה גרושים נוספים למשכורת (ותודה רבה למס הכנסה), אבל עוד משהו להתרכז בו. אני גם נהנה מהפריבילגיה של להיות אחד מן האחוזים הבודדים שנהנים מהעבודה שלהם. מגניב, לא?
אז בעוד כמה דקות אני יוצא לדרך, הקבוצה הראשונה מתחילה באחת וחצי.
נושא תפילה לכל האלים בים האסטראלי שחישבתי נכון ולא לקחתי על עצמי יותר מדי, שלא אשחק מהר מדי, שלא אכרע תחת העומס, שלא אשוב לסורי. במילה "מלאכה" אמנם מופיע הפועל החשוב "אכל", אבל בשביל לאכול בלי להיחנק חשוב לא לקחת ביסים גדולים מדי, חשוב ללעוס מספיק, והכי חשוב - לזכור לנשום בין לבין.
מקווה לטוב, לפחות בתחום הזה. על שאר התחומים, למזלי, לא יהיה לי זמן לחשוב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Lord Havoc