זה לא נהיה קל יותר. המחשבות, החלומות, הרצונות, הכמיהות, לפעמים הצורך. אבל זה ממשיך. ואני ממשיך. לפעמים אני רוצה לוותר כבר. להרגיש את מה שרובכם מרגישים. ההקלה, הכהות, הרוגע המזוייף, המצב רוח הנפלא והמשוחרר הזה. ולפעמים אנשים מביטים במבט ריק מהבנה ואכול שיפוט, ולמרות שהם לא אומרים כלום, אני רואה את ה"מה דפוק אצלך?" בעיניים שלהם. התשובה היא - מספיק. מספיק כדי להגיע לסבול מבעיה שהתמכרות היא רק סימפטום שלה. מספיק כדי להזדקק לכדורים (וכן, אני יודע שכדורים זה סתם רעל, ושכל עולם הפסיכיאטריה הוא קונספירציה אחת גדולה, שתרופות זה בסה"כ סמים חוקיים וכל אחד מהטיעונים האחרים שיש לכם). ואתם יודעים מה? אני בסדר עם זה. לפעמים אני יוצא עם חברים לערב שעיקר מהותו הוא לכאורה חברותא והווי, אך בפועל עיקר מהותו הוא להשתכר. ואני יושב שם, שותה קולה בזכוכית או פחית XL, ומרגיש לא שייך עד כדי גיחוך. ואז אני חושב "נו קיבינימט, למה אתה לא יכול להיות כמו כולם?". למה? ככה. לא בחרתי את זה, בחרתי להתמודד עם זה ולנצח את זה.
שנתיים מאז שהבנתי שאם לא אטפל בבעיות שלי הן לא תעלמנה ואני לא אוכל להיות מי שמגיע לי להיות.
שנתיים מאז שהבנתי שהדרך שלי לא עבדה, ושאם כבר הדרך שלי לא עבדה, למה שלא ננסה את שלהם?
שנתיים מאז החלטתי לקבל עזרה, ולעקור מחיי לפחות חלק מהדברים שהופכים את המראה ליד המיטה למכוערת כל כך.
שנתיים מאז הבנתי שיש דברים שהם אולי נפלאים עבור מרבית האוכלוסיה, אבל עבורי הם רעל, לא כי הם הדברים, אלא כי אני אני, לטוב ולרע.
שנתיים מאז החלטתי שגם אם לא אנצח, אתן חתיכת קרב, כדי שהאויב יזכור לנצח את המלחמה איתי. ומי יודע, אולי גם אנצח בסוף.
שנתיים מאז הפסקתי להגיד "אני לא יכול כי..." ובחרתי, תוך תשלום מחיר כבד וקשה, לנסות ללמוד להגיד "אני אוכל אם...".
שנתיים מאז הפסקתי להאשים את העולם, לפחות במודע, והחלטתי לראות היכן אני אשם, ומה אני יכול לעשות בנידון.
שנתיים מאז החלטתי שאני יכול להיות טוב יותר וראוי יותר, ולו בעיני עצמי.
שנתיים של מאבקים שמתרחשים כל יום, לפעמים כל שעה, לפעמים כל שנייה. בהן לא ויתרתי, לפחות לא על הקרב הזה. אפילו לא פעם אחת.
שנתיים בלי לוותר, בלי למעוד, בלי ליפול, בלי לכשול.
מה שבא בקלות, לא שווה שיבוא. כשרוצים - מוצאים דרך, כשלא רוצים - מוצאים תירוצים.
שנתיים בלי סמים ואלכוהול. ועוד הזרוע נטויה. זה לא מאבק שנגמר, אלא כזה בו החובה היא לצבור כמה שיותר נצחונות, ולהכיר בהם.
תודה רבה לכל מי שעוזר/ת לי, בין אם בידיעה או לא.
אני לא אפול. לא שוב. לא עוד.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Lord Havoc