יש אי שם |
| 5/2008
והכל יקפא פתאום
עברתי את הבחינות בנגינה בהצלחה. הכל היה מאד נעים ונוח. מנהלת האגף למוסיקה קלאסית בבית הספר התמוגגה מאחת היצירות, עד כדי העפת מבט מלא הערצה אליי בסיום היצירה. מעולם לא ראיתי אישה כל-כך מסופקת. לפחות לא ממני. מעכשיו, לא נשאר עוד הרבה לעשות, מלבד מתמטיקה, שבוער לי במיוחד להצליח במבחן הזה בשל הכשלון הנוראי במבחן הקודם.
-
אין דבר יותר מרענן מחידוש רפרטואר. לעזוב יצירות גמורות בשלמותם לטובת יצירות חדשות ונכספות. אני כבר מחכה להתחיל בעבודה. אני נלהב בצורה קצת פאתטית, תאלצו לסלוח לי.
-
כמה מחבריי לבית הספר מתחילים להביע חרטה ומתחילים לדבר איתי על עזיבה. אני לא חושב שקושי אי פעם הפחיד אותי, בטח עד כדי שברון. זו מעלה או שאולי דבר להתבייש בו?
-
רזיתי. אני מרגיש ממש טוב עם הגוף שלי לאחרונה. הוא ממש הולם את פרופורציות הגוף שלי ואני לא מרגיש מעוות יותר בשום אופן. באופן כללי, אני מתחיל לגבש עמדה קצת יותר סלחנית לגבי המראה שלי. אין דבר מטריד יותר מלחיות עם דבר שלא אוהבים כל יום כל היום. ההקלה כבר נותנת אותותיה.
-
הבלוג נעשה פופולארי משהו. הדבר שממנו הכי פחדתי כשפתחתי אותו, הפך להיות דבר משמח ונעים. כיף לי לקרוא תגובות (דבר שמעולם לא שימח אותי במיוחד), כיף לי לראות את הסטטיסטיקות, אני שמח על המנויים. הכל בסדר.
פעם ממש לא רציתי שאף אחד ממכריי הקרובים ידע על הבלוג. כעת אני חושב שהמצב קצת השתנה בניגוד לרצוני המקורי, והרבה מהם יודעים ואף קוראים. כולכם מוזמנים. קראו כמה שתרצו.
-
אביב היה בטלוויזיה. אני לא צופה בטלוויזיה כמעט בכלל, ואתמול מצאתי את עצמי יושב, מרותק מול המסך ומלקט כל טיפת שואו שהבחור נתן. הוא היה טוב, אני שמח בשבילו(ך?) ממש.
-
עליי ללמוד מתמטיקה!
אכתוב שוב בקרוב,
עמרי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
