יש אי שם |
| 5/2008
אילו הייתי יכול
להשלים את מאות שעות השינה שחסרות לי, הייתי עכשיו הרבה יותר מאושר.
זה בא בתמורת ויתור מלא על חיי החברה שלי הוירטואלים שלי, שהם אולי הדבר הממלא ביותר שיש לי (מלבד המוסיקה.). מתסכל.
-
לנגן עם תזמורת, הייתי משתגע מאושר. אני לא חושב שיש דבר יותר מדהים מלעמוד לבד מול חבורת אנשים שאוהבים, מבינים ומנגנים מוסיקה, ולעבוד יחד לכדי יצירת מופת. הלוואי.
-
להיות בהופעה של טורי איימוס בקיץ, אולי היא הייתה נראית לי דמות יותר אנושית. אילו הייתה אנושית הייתה אולי מאבדת מערכה. ואולי הפוך. חידתה אינה פשוטה כפי שהיא נראית.
-
לטוס לפאריס, הייתי קם גם באמצע שינה, עם שתי חולצות ונוסע, גם חסר כל, גם לבד. העיר הייתה מספקת את כל צרכי. גם אם משמעו ללקק ביבים בפינות רחוב. הרי זה ידוע שהאוכל הצרפתי משובח. אני אמצא לי איזה אקורדיוניסט להתנכל לו, אעשה כמה יורו'ז, ואוכל לרכוש לעצמי שמיכה כדי לא לאבד את הכרתי בקור.
הייתי מעדיף לנסוע עם כסף, אנשים ואולי יותר בגדים, אבל אם אלו התנאים, יש לדבוק בם.
-
להפטר מהבחינות בנגינה, הייתי מאושר. משהו מרגיש לי מסריח בכל הבחינה הזו.
-
לנגן בצ'לו, לא הייתי יוצא מהבית, והיתי מנגן כל היום. שעה בפסנתר ושעה בצ'לו, כך כל היום. עד שאוכל לנגן סונטות שלמות, תפקידי צ'לו ופסנתר, בכוחות עצמי. ומי יוכל לי?
-
לדעת כמה גבוה אהיה בסוף תהליך ההתבגרות, הייתי מתחיל לפחד. כנראה שזה בגלל שעות השינה המצומצמות.
-
לדעת שלכל דבר יש הצדקה.
וזה מספיק.
-
מספיק. בזבוז זמן.
עמרי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
