שעה מאוחרת .

אבל בעצם בשבילי זה מוקדם מדי , מנסה לנצל את הדקות של היום ושל הלילה עד הסוף . במלא אני מעבירה כמעט את כל הימים בחוסר מעש מוחלט. לא משעמם לי , בכלל לא אבל הרגשה כאילו אני לא עושה שום דבר מועיל.

טוב זה נהפך להרגל , כבר לא אכפת לי מהבית הזה בקושי אכפת לי מעצמי . הערכה עצמית נמוכה מאוד יש לי אליי ואני לא יודעת מי או איך יצליחו להעלות אותה ובינתיים אני כאן עם רגשי הנחיתות האלו שתמיד היו כאן ושתמיד ישארו.

בעצם , אני בכלל לא יודעת מה אני רוצה.

 מה שאני רוצה כרגע-שיעזבו אותי בשקט.