טוב עוד לא היה חצות, סימן שעדיין לא עבר יום חח.....
היום אני שמתי רק פרק 18 .
אני לא הספקתי לקרוא היום אצל אף אחד מהבלוגים שלכם, אבל מחר אני מקווה שאספיק ואגיב^ ^
בפרק הקודם:
יום למחרת בבוקר, ברגע שלאורן התעוררה היא מצאה את נואל ואת דניאלה אל ידה, היא כל כך שמחה שהן דואגות לה.
"את בסדר?...ברגע ששמעתי כמעט חטפתי התקף" אמרה דניאלה. "אני בסדר" חייכה לאורן.
"למה מינה לא הגיעה?" , "היא אמרה שהיא לא מרגישה טוב" ענתה דניאלה.
"את יודעת מי ירה בך?" שאלה נואל, "הלוואי והייתי יודעת" ענתה לה לאורן.
"את יודעת שאני יכולה לברר לך זאת לפי הכדור?..." שאלה נואל. "את רצינית?" לאורן התקשתה להאמין.
"כן" חייכה לה נואל.
A Smile For You-פרק 18 :
"הבעיה היא שצריך תוכנה מיוחדת, רק לאלה שעובדים במשטרה יש אותה" אמרה נואל.
"ואני כבר רציתי לשמוח" התעצבה לאורן.
"את יכולה, כי יש לי חברה שיש לה אח שעובד במשטרה" פלטה נואל בשמחה.
"אני חולה עלייך" אמרה לאורן בשמחה ובתזוזה חדה הכאיבה לעצמה בפתע, היא הניחה את כפת ידה על מקום של הפצע ולקחה נשימה עמוקה.
"את בסדר?" שאלה דניאלה, "כן, פשוט אסור לי לעשות תנועות חדות " ענתה לאורן אם חיוך מאולץ על פניה.
עברו כבר יותר מיומיים, לאורן כבר השתחררה מהבית חולים, היא הרגישה יותר טוב, אך נאלצה עדיין ללכת אם יד וכתף חבושים.
עכשיו שוב הייתה תקופה מעצבנת שבה לאורן חוזרת לדבר שהכי חופר לה, בית הספר.
היא הגיעה לכיתה ופגשה שם במינה, הן הראשונות שבאו.
"מה קרה לך?" שאלה לאורן את מינה. "מה קרה לי?" זאת שאלה בתמימות.
"את התנתקת מאיתנו, את לא מתקשרת לא נפגשת איתנו, מה יש?" שאלה לאורן.
"אה כלום" גמגמה מינה בעודה מביטה בחלון.
"טוב בסדר אני אספר לך" היא התחילה לדבר פתאום. מינה גררה את לאורן לחצר האחורית של הבית ספר, שם שתיהן התיישבו על הספסל.
"אני כועסת אל דניאלה" אמרה מינה בכעס, "למה?" שאלה לאורן.
"בגללה דניאל נפרד ממני, היא אל בטוח הכניסה לו משהו לראש ובגלל זה הוא נפרד ממני...", "אני לא מאמינה עלייך" קטעה אותה לאורן.
"למה?" , "אני לא מאמינה שאת מדברת ככה על אחת החברות הכי טובות שלך, על דניאלה....איך את יכולה לחשוב ככה?! התעצבנה לאורן.
"את לא מבינה את איך שאני מרגישה, אם היית במקומי היית חושבת בדיוק אותו הדבר" טענה מינה.
"לפחות אני הייתי יכולה להבדיל בין חברים ובין אנשים שיגרמו לי סבל...." , "את מתכוונת לזה שאני לא מבדילה?" קטעה אותה מינה בצעקה.
"כן בדיוק לזה אני מתכוונת" ענתה לה לאורן באותה הדרך.
"נמאס לי משתיכן, אתן סתם רעל שמזיק לסביבה" ענתה מינה בקול מעליב, לאורן אף פעם לא הייתה יכולה לדמיין לעצמה שמינה תגיד זאת.
"אני לא מאמינה לזה שאמרת זאת, פתאום אנחנו רעל?....את יודעת מה..לכי תתבכייני למישהו אחר, את יורדת על אותם האנשים שעזרו לך, אני לא מתכוונת לשמור יותר על קשר עם זונה כמוך...כי זה מה שאת, אכפת לך רק מעצמך....ואם תמשיכי ככה אז לא ישארו לך חברים" התעצבנה עלי לאורן והלכה.
לאורן הייתה בדרך לכיתה ואל יד הקפיטריה בוניטה רצה אליה בשביל לשאול מה קרה לה, לעשות פני כאילו היא לא יודעת, הידיעה הזאת שלאורן נשארה בחיים ושהיא פיספסה אם הירייה שלה עיצבנה אותה עד כלות הנשמה.
"מה קרה לך לאורן?" שאלה אותה בוניטה "בדאגה" . "שמעתי שירו בך, זה נכון?" טענה בוניטה.
"כן" ענתה לה ישר לאורן, ללאורן לא היה כוח אליה.
"מסכנה" פלטה בוניטה, היא ניסתה להגיד זאת בקול דואג רציני אך במקום זה יצא לה קול מזלזל.
"טוב אין לי זמן אלייך, ביי ביי" ענתה לאורן בקול הכי רחוק מנחמד וצעדה בדרך ללכיתה.
"אייסי מתוק שלי" לאורן שמעה את בוניטה וכשהסתובבה היא ראתה את בוניטה מחבקת את אייס, היא גם ראתה את זה שאייס לא רצה בזאת על פי פניו.
לאורן שינתה את כיוון הליכתה לכיווניהם של בוניטה ואייס, היא דחפה קלות את בוניטה הצמידה את כפת ידה הימנית על הלחי של אייס, ונישקה אותו בשפתיים, הוא היה מופתע מהנשיקה, ובוניטה רצתה להוציא ללאורן את כל השיערות בגלל זה, היא רתחה במקומה.
"מה שלומך?" שאלה אותו לאורן אחריי שהתנתקה משפתיו. "אני..בס..דר" הוא גמגם, הוא עדיין היה בתדהמה גדולה.
"חח...למה אתם התנשקתם?" התלוצצה מעט בוניטה, "טוב אני אקצר, אני ואייס יוצאים ואני לא רוצה לראות אותך מתקרבת יותר מידי אליו" חייכה לה לאורן בחיוך לועג, בוניטה התעצבנה והלכה.
"אני כל כך , כל כך מצטערת...זה היה רק בשביל להרחיק את בוניטה כי ראיתי שאתה לאיכול לסבול אותה" הסבירה לו לאורן.
"זה בסדר, אני באמת לא יכול לסבול אותה....אבל זה בא פשוט בהפתעה, טוב בואי נשכח מזה...ניפגש" הוא אמר והלך.
היא הביטה באיך שהוא מתרחק, היא חייכה ואפילו טיפת חרטה לא הייתה לה, היא שמחה שעשתה זאת.
מצטערת שהפרק יצא קצר, בפעם הבאה אני מבטיחה יותר ארוך^ ^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
