לא עדכנתי הרבה, מצטערת=\
אבל לכולנו יש עכשיו עומס...
A Smile For You - פרק 24:
הוא שינה את הבעתו, הגיע הזמן לשים מסכה.
"ומה את רוצה ממני?" שאל. "מה?!" היא התעצבנה קלות, "אייס לפני רגע אמרתי שאני אוהבת אותך" , "מצטער שאני אומר אבל, לא כזה אכפת לי...ואני מניח שהחל מהרגע הזה, הידידות הסתיימה" ענה אייס.
היא הופתעה ממילותיו, הרי 'הוא לא כזה גס, בעצם מה חשבתי לעצמי, הוא כן גס, הוא מההתחלה היה כזה, נבל!'
חשבה לעצמה בעצבים.
"תגיד יש לך בכלל רגשות?..יש לך לב מאבן או מה?" היא התעצבנה, "מה את רוצה ממני אני לא מבין?" הוא הרים את קולו.
"אני לא רוצה ממך כלום!" צעקה והלכה, 'אני לא מאמינה' היא כעסה, היא נכנסה לחדר וטרקה את הדלת מאחוריה.
"מה קרה לך לאו?" שאלה דניאלה. "כלום" ענתה ונפלה על המיטה, כאילו שזה הקל עליה.
'בעצם מה אני כועסת, הרי כל מה שאמרתי לו זה היה שקר, אני לא אוהבת אותו, וזה היה רק חלק מהתוכנית שנהרסה,
ולא רק התוכנית אלא גם הידידות' היא התעמקה עם הראש בכרית.
"את בטוחה שאת בסדר?" שאלה דניאלה. "כן..פשוט אני רוצה שהטיול הזה כבר יגמר" ענתה לאורן.
"הוא יגמר מחר, ואז תוכלי להרביץ למינה כמה שבאלך","חסר לך" קטעה אותה מינה.
"החזירה הגיעה" מלמלה לאורן.
אייס ישב על הרצפה ושוב דיבר בפלאפון עם נואל.
"שוב פעם לולה מפריעה לך בחיים" הוא שמע את קולו של דניאל.
"מזה קשור?" שאל אייס בכעס. "אתה היית גס כלפיי לאורן" מלמל דניאל, "אתה צוטטת?" שאל.
"יצא לי..מצטער, מה קרה לך, למה אתה כל כך כועס?" שאל דניאל, הוא ראה שמשהו השתבש.
"נואל התקשרה, היא אמרה שסבתא חולה, יש לה חום גבוה, אתה יודע שהיא יקרה לי מאוד", "כן, היא כמו אימא שלך" חייך דניאל.
"אני דואג לה" אמר אייס וחשב מה לעשות, הוא נעמד והתחיל לאסוף את דבריו הזרוקים.
"לאן אתה?" שאל דניאל, "אני הולך לבקש שיחזירו אותי הביתה, הטיול הזה גם ככה משעמם רצח" ענה אייס.
"הבובה העיוורת,
הילדה הבוכה,
נערה מהלכת מתוך שינה,
החלום השחור, רק אפלה,
ספירת הימים רק מתחילה,
היא הלכה על הדשא,
יחפה ושמחה,
הרוח הנושבת, השמש שבוכה,
זה לא הענן, זה גם לא גשם,
זה החלום..."
זה מה שרשמה דניאלה במחברת שלה, היא העבירה את הזמן בכתיבה כשלא היה לה מה לעשות.
'אני צריכה המשך לזה...בעצם מה הטעם?! שיישאר ככה' חשבה.
"מה את רושמת שם?" שאלה לאורן.
"מציירת כוכבים" צחקקה דניאלה, "שקרנית" מלמלה לאורן וחזרה לישון.
שעות הצהריים, ולאורן ישנה, לא היה לה כוח לכלום, ועוד כמה שעות שוב סיור בחורשה כלשהי.
"לאורן תגידי?...באמת ירו בך?" שאלה דניאלה לפתע. "מה?!..אני..הרי אמרתי לך ..שזה היה בצחוק" מלמלה לאורן והמשיכה לנמנם.
"טוב" אמרה דניאלה והלכה למקלחת.
"אנשים והחקירות המזדיינות שלהם" התעצבנה קצת לאורן, היא לא כעסה על דניאלה, פשוט נמאס לה מהחקירות.
בדיוק כשלאורן הצליחה להירדם היא שמעה את הפלאפון שלה מצלצל, על הצג היה רשום 'אידיוט' , זה היה הכינוי של מיקי אצלה.
"במה עכשיו אתה רוצה להרוס לי את היום?" שאלה בכעס, "אימא אמרה שאני אשאל מה קורה איתך...אני לא רציתי","אז יכולת לא להתקשר" קטעה אותו לאורן.
,"תירגעי בלונדה, דרך אגב בטעות נשפכו לי המים על המחשב שלך" צחקק מיקי.
"מה?! מה עשית על יד המחשב שלי?! אתה לא יודע לאיזה צרה נכנסת עכשיו" מלמלה בכריזה קלה, "זה היה בצחוק" צחק מיקי.
לאורן התעצבנה עוד יותר וניתקה את השיחה.
'הצוציק המעצבן הזה, למה הוא נולד בכלל?! ההורים האלה...לא יכלו להשתמש באמצעי..' פה היא פשוט תקעה בחזרה את ראשה בכרית.
לצערה של לאורן לא היה זמן לישון, עוד כמה דקות היא הייתה צריכה לצאת עם הכיתה לחורשה, ללילה.
פירו ישב בפארק, לבד, מתבודד עם עצמו ובוהה בעננים, כאילו שהם ינקו את המצפון שלו.
"היי" הוא שמעה קול של שמחה הפונה אליו מאחוריו. זאת הייתה נואל, היא התיישבה על ידו.
"היי, מה שלומך?" שאל. "אני בסדר, אבל סבתה חולה, אז הייתי בדרך לבית מרקחת" ענתה נואל.
פירו חייך קלות, למרות שזה לא כזה נגע בו.
"אני אבוא איתך..מי יודע אולי תלכי לאיבוד" חייך וזאת הסמיקה.
המשך יבוא...
Nightmare Of Sunday
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
