השתיקה שבינינו- פרק 3 :
לאו נכנס גם כן לבר, והתיישב על יד לורן, הם המשיכו לדבר ולצחוק,את ויקו זה התחיל לעצבן.
"תביאי לי מרטיני ,בובה" אמר זקן אחד לויקו, היא נגעלה מהטון הרומנטי שהוא ניסה לעשות.
"קח" היא ענתה לו בגסות והגישה לו מרטיני, "אכפת לכם להיות בשקט?" התעצבנה ויקו על לאו ולורן.
"איזה עצבים אלוהים" מלמלה לורן, "בואי נלך אליי לחדר...ואת תביאי לנו בירה" אמר לאו.
לורן ולאו עלו לחדר, "איזה בן אדם מעצבן" פלטה ויקו בכעס וזרקה את המגבת שניגבה בה את הכוסות לעבר הדלת, והמגבת פגעה באימא שלה.
"מצטערת" חייכה ויקו. "ויקו! נמאס לי מההתפרצות עצבים שלך" אמרה אימה בכעס.
"אמרתי שאני מצטערת" חזרה על זה ויקו.
"איך העניינים במלון שלנו?" שאלה אותה, " 'סיוט' אפשר לומר?....נמאס לי כבר לסבול את הזקנים ואת הגברים המעצבנים האלה עם הדיבור שלהם, אני לא רוצה לעבוד פה יותר" טענה ויקו.
"אבל את צריכה לעזור לי, אין לי זמן עכשיו למצוא עובדים חדשים, חוץ מזה תאמיני לי בקרוב תהיה לך עבודה אחרת" ענתה לה האם, הפנים שלה נראו חשודות, ויקו לא אהבה את המבט הזה.
"חבל שאין פה מיטה זוגית" אמרה לורן בחיוך ללאו וזה צחקק לה בפנים.
"נראלי שלא הבנת אותי נכון....אני הצעתי לעלות לחדר שלי בגלל ויקו, אבל לא התכוונתי לזה שאני הולך לשכב איתך" ענה לה לאו.
לורן ישר הורידה את החיוך שלה מהפנים, היא לא רצתה שיגיד לה זאת אבל היא החליטה לעשות כאילו לא אכפת לה. "זה בסדר לאו, גם אני לא התכונתי לזה....פשוט היה נחמד אם במלון הזה היו מיטות זוגיות" ענתה לורן.
'כן בטח' הוא חשב לעצמו, הוא לא היה עד כדי כך פתטי בשביל להאמין לשטות הזאת.
לורן כבר קירבה את עצמה צמוד יותר ללאו, למזלו הפלאפון שלו צילצל ועצר את הכול.
"הלו?" ענה לאו, "טוב, אני כבר בא" אמר בפלאפון.
"מצטער, אני חייב ללכת" אמר ללורן ויצא, הוא שמח שכך קרה.
"הטיול הזה הוא חתיכת שיעמום" מלמלה כריס מעייפות.
"קוקי אפשר להיכנס?" פנה פיט אל כריס, "כן" היא ענתה לו בקול מתוק.
הוא התיישב על המיטה שלה, שהייתה מכוסה בסדינים צהובים המתאימים לצבע עץ של המיטה.
"הבאתי לך פרח יפה בדיוק כמוך" הוא חייך לה והושיט לה ורד אדום.
"אל תגיד באת לבקש ממני שוב פעם סליחה" היא חייכה ולקחה לו את הורד מהיד.
"מאיפה את יודעת?" הוא שאל, "כי אתה עושה את זה כל הזמן אחרי הטימטומים שלך" היא צחקקה.
הוא חיבק אותה ונישק אותה בפה.
כבר היה ערב, הזמן תמיד עובר מהר, לאו עדיין לא חזר למלון, לורן ירדה לקומה הראשונה וניגשה אל ויקו, שכרגע קראה ספר.
"תגיד...יש לך עוד פרטים על לאו?" שאלה לורן, ויקו הביטה בה לרגע וחזרה לספר, "לא" היא ענתה.
"מה לא שאלת אותו כשהוא נרשם לפה, איזה מן מלון זה?" התעצבנה לורן.
"מלון עלוב....אם יש לך בעיות אז את יכולה לחפש לעצמך מקום אחר להתגורר בו" ענתה לה ויקו בכעס.
"אה ושכחת לשלם לי על השבוע הזה, אז כדאי לך למהר" ענתה ויקו בחיוך, לורן התעצבנה ועלתה לחדרה.
'פרחה' חשבה לעצמה ויקו.
לאו חזר, הוא לא שם לב לויקו שישבה בצד ולקח לעצמו כוס בירה.
"מה דעתך לשלם?" הוא שמע את קולה מאחוריו, "הינה" הוא שם לה כסף על השולחן.
"ויקו יש לך שם דליפת מים" הוא אמר והצביעה על פינה של המלון.
"אין שם שום דליפה", "יש שם" הוא ענה לה ישר.
"רגע....מאיפה אתה יודע שקוראים לי ויקו?" היא שאלה בחשד, 'שיט' הוא חשב לעצמו כבר שהוא פישל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
