השתיקה שבינינו- פרק 2 :
היא החליטה לא לשאול שאלות, "אממ...הבאתי לך סדינים נקיים" היא אמרה והוא נקפא על המקום.
הוא אפילו לא הבחין בכך שנכנסה. "תניחי על המיטה ותלכי" הוא אמר באותה הקרירות שמקודם.
"אתה בטוח שאתה בסדר?" היא שאלה והניחה את הסדינים על המיטה, "כן" הוא ענה.
ויקו לא האמינה לו, היא ראתה את ידו עדיין מדממת.
"דרך אגב מה השם שלך? אני פשוט צריכה לרשום אותך" שאלה ויקו. "לאו" הוא ענה, "את מוכנה לעזוב כבר?" הוא התעצבן והסתובב אליה.
רק עכשיו היא ראתה את פניו, את עיניו הכחולות, את העגיל באוזן השמאלית שלו ו את שיערו הבלונד שגלש, הוא לא היה מבין הכי חתיכים אבל הוא היה יפה.
נראה היה כאילו הוא כבש אותה, אבל כרגע היא העדיפה לצאת ולחזור לחבורת מטומטמים זקנים שרוצים וודקה ללא הפסקה.
פיט הביט בכריס וצחקק קלות, "תפסיקי להתעצבן ככה, אני מבין אבל פשוט.." , "פיט בבקשה תשתוק" היא קטעה אותו, היא הביטה והוא פשוט השתתק וחיבק אותה.
"נצטרך לסבול שבועיים באכסנייה" התאכזבה כריס, "לפחות זה לא אוהל" הוא אמר לה.
"ובכן בעוד שכולנו כאן, אני יכול להגיד עכשיו לאן אנחנו נוסעים, אנחנו נוסעים ליערות ה"שיילוס" , אנחנו נבקר גם בכפר "שיילס" , האכסנייה שלנו תהיה גם כן בכפר, אני בטוח שכולנו נעביר את הזמן בכיף " סיים את דבריו המורה. ואחרי זה התלמידים המשיכו בשלהם.
בערך בסביבות אחד בצהריים הם הגיעו לכפר, הם נכנסו לאכסנייה ובכל חדר היו בערך ארבע תלמידים, כמובן שבנות ובנים בנפרד.
"איזה חום פה, אני הולכת למקלחת" אמרה כריס לשותפות שלה והתקדמה למקלחת.
לאו סיים אם הטיפול בפצע שלו, הוא ירד לקומה הראשונה והתיישב על יד השולחן, לא היה אף אחד חוץ מויקו עוד אישה, או יותר נכון נערה שמתגוררת במלון.
" היי את, תביאי לי ויסקי אדום" פנה לאו אל ויקו. 'איזה חוצפן' היא חשבה לעצמה, היא ניגשה למסבאה לקחה כוס ומילאה אותה בויסקי אדום, מיד אחרי זה הגישה לו.
"לא אומרים תודה?" היא שאלה, הוא הביט בה במבט 'מה את רוצה ממני?! ' אבל החליט פשוט לשתוק.
"מזה האוטובוס הזה שעבר פה?" הוא שאל אותה.
"סתם אוטובוס שהביא את בוגריי העיר לשהות בכפר שלנו, באכסנייה ההיא שליד היער, נראלי זה מחנה קיץ בשבילם" ענתה לו ויקו.
"היי מסתורי" פנתה אותה הנערה הבוגרת אל לאו, והתיישבה על יד השולחן שלו עם כוס בירה.
עינייה היו בצבע דבש ושיערה הבלונדיני גלש על כתפיה, היא נראתה בערך בת עשרים.
"אכפת לך ללכת?" פנתה אותה הנערה אל ויקו בגסות, ויקו בלי להגיד מילה למרות שהיא כעסה הלכה לשבת על יד המסבאה עצמה.
"אז איך קוראים לך?" שאלה הנערה. "מה אכפת לך?" הוא ענה לה בגסות.
"חח...אני לא עוקצת, אל תעשה את עצמך כזה קשה" היא ליטפה את ידו, אך הוא התחמק.
"אני לורן" היא קרצה לו, "לאו" הוא ענה.
"איזה שם יפה, אתה בעצמך יפה, רוצה אולי לצאת לטייל?" היא שאלה ונגעה מעט עם הרגל שלה ברגלו מתחת לשולחן.
'' איזה שם יפה, אתה בעצמך יפה, רוצה אולי לצאת...בעע איזה מופקרת היא" חיכתה את לורן ויקו בשקט, אחרי שראתה את הרגל שלה נוגעת בשלו.
"בחום הזה אני לא מתכוון לצאת ובטח שלא איתך, אולי אחר-כך" הוא ענה לה.
"בחייך חמוד, אף אחד לא יכול לסרב לי" טענה לורן. "תמיד יש פעם ראשונה" עקצה ויקו את לורן.
זה הרגיז את לורן, אבל היא התעלמה.
ויקו ניגשה החוצה למחסן אחד, שהיו בו כל מיני בקבוקי משקאות, לאו הביט מהחלון על הרחוב, ושם לב לשמן אחד בבגדים שחורים עם משקפיים, הוא נראה מאוד חשוד, כאילו הוא מחפש משהו ולאו ידע בדיוק מה הגבר הזה חיפש. לאו ניגש ישר לויקו.
"היא בדיוק רצתה להוציא את הארגזים עם הבקבוקים אבל לאו ''התנגש'' בה ושניהם נפלו על הקרקע, הוא היה מעליה, הוא ניסה להסתיר אם גופו את ויקו, ברגע שהוא הבחין בכך שהאיש השמן לא מצא כלום והלך, לאו קם על רגליו והושיט את ידו בשביל שתעזר בו לקום.
"מה יש לך? מה אתה דוחף אותי?" התעצבנה ויקו והתחילה לנקות את בגדיה מהלכלוך.
"אני מצטער זה קרה בטעות" הוא אמר.
"אני מופתעת שאתה מכיר את המילה 'מצטער' " זלזלה בו ויקו ונכנסה לבר, הוא גיחך לעצמו.
מקווה שאהבתם...לילה טוב3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
