A Smile For You- פרק 12:
כשהם נכנסו בשקט לביתה של לאורן לפירו התפזרו העיניים, מכיוון שביתה היה מאוד מפואר ויפה למרות שלאורן דיי שנאה אותו.
הקירות היום לבנים כשלג , הספות בסלון נראו מאוד יקרות בצבע בג' לבן בהיר, מסך פלזמה גדול על הקיר מול הספות ושעון מוזהב יפה. לאורן ידעה שהוא יהיה המום, אבל לה זה לא הזיז, היא אחת מאלה ששנאו את כל השטויות האלה, היא שנאה להיות חלק מהעשירות לא שזה הזיק לה.
הם עלו לחדרה של לאורן שכרגע היה מבולגן מהרגיל, באמצע החדר לצד ימינו של הקיר הייתה מיטה זוגית לא גדולה מכוסה בסדינים בצבעי הים והשמיים, מגירה אחת מעץ ליד המיטה וארון גדול בצבע חום בהיר ממול ולידו דלת לשירותים ומקלחת. וגם בצד היה חלון גדול עם וילון לבן שקוף.
"יש לך מזרון?" שאל פירו את לאורן. "כן, אני כבר מביאה" היא אמרה ויצאה.
כשחזרה עם מזרון פחות או יותר גדול בצבע עלי גפן בהיר, היא הניחה אותו קרוב למיטתה וכיסתה אותו בסדינים לבנים עדינים.
"יופי, בואי נניח אותו" אמר פירו, אבל לפני שהספיקו להניח אותו אייס פקח את עינייו והביט בלאורן אך בעינייו ראה את לולה.
"לולה...את חיה" הוא פלט וניגש אליה באיטיות בכדי לחבק אותה.
"אייס...אני..לא לולה" היא אמרה במבט מושפל. "אל תשקרי, הריח העדין הזה שמגיע ממך, העיניים..."," דיי!" היא הרימה את קולה.
פירו ניגש אל אייס והושיב אותו על המיטה.
לאחר שאייס נרדם פירו הלך וגם לאורן נשכבה לישון.
"את יכולה להפסיק להיות כזאת?" התעצבן דניאל על מינה.
"אני דיברתי איתה קצת, ביררנו קצת את המצב זה הכול........החלטנו להישאר ידידים זה מפריע לך?","כן!" היא קטעה אותו בצעקה.
הוא הביט בה, בחוצפה שלה אבל העדיף להחזיק את הכעס בפנים.
"אני רוצה שתפסיקו את הקשר הידידי הזה לתמיד, למרות שהיא החברה שלי" אמרה מינה בשיא החוצפה.
"אני מצטער מינה, אבל אני לא מתכוון לעשות את כל מה שאת רוצה, כי את לא מחליטה לי על החיים" הוא אמר והלך.
מינה עמדה שם המומה ממילותיו.
'' אייס?" היא שאלה אותו. "את תהיי בסדר, אל תתאמצי לדבר תשמרי את הכוחות שלך" הוא ענה לה.
"הפגיעה קשה , אני מרגישה את זה אין מצב..." , "תשתקי אל תחשבי על זה אפילו, את תהיי בסדר"
הוא קטע אותה.
הרופאים השכיבו אותה על המיטה במיון ומיהרו להוביל אותה לחדר ניתוח, אייס בקושי הכריח את הרופאים לתת לו להיכנס לחדר.
הרופאים התחילו לנסות להוציא את שני הכדורים שנורו בה, מהצד שלה נשמעו צעקות כאב, היא כבר בקושי נשמה.
"אייס אני יודעת שלא אוכל להחזיק יותר מעמד.." , "בבקשה על תגידי זאת לולה" הוא התחנן בפניה, הדמעות כבר זלגו לו מהעיניים.
"אני אוהבת אותך, ותמיד אוהב" היא אמרה לו. "גם אני אותך" הוא פלט.
היא ראתה את איך שהוא השפיל את מבטו, היא הושיטה לעברו את ידה וליטפה את פניו בפעם האחרונה.
"יש לך פנים יפות" היא חייכה ולאחר מכן פשוט הפסיקה לנשום. זה היה החיוך הכי יפה בעינייו. "לא!" הוא צעק מכאב שחש כרגע. הוא נשבר ונישק אותה במצח שלה בפעם האחרונה.
אייס התעורר בבהלה כשהרגיש משהו שליטף את פניו בנעימות, זאת הייתה לאורן, היה כבר בוקר, אייס הבין שכל מה שקרה עם לולה זה היה רק הזיכרון הכי חזק והכי כואב.
"יש לך שוב פעם חום" אמרה לאורן. "איפה אני? מה אני עושה לידך?" הוא שאל בבילבול.
"השתכרת אתמול ופירו שכנע אותי להכניס אותך לביתי" היא ענתה בקול תמים.
"מצטער" הוא פלט והפנה את המבט לכיוון אחר מלאורן.
שררה שתיקה לרגע, השמש האירה , והיה חמים ונחמד.
" אני אלך להביא לך משהו לאכול, ותה עם לימון" אמרה לאורן ויצאה מהחדר.
אייס הביט מסביב, הוא הרגיש רע מכיוון שנזכר במקרה הטרגי עם לולה, באותו הזמן הוא רצה להיעלם אבל משהו פשוט עצר אותו.
זהו להיום מקווה שאהבתם, אם אתם קוראים בכלל.
^ ^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
