קשה, קשה, להיות בן אדם.....

הם היו הזוג של השכונה,

 של האיזור.

כל מקום שהוא היה,

ידעו שגם היא שם.

יומולדת של כל 1 מהם הייתה הפקה רצינית.

הוא רק התחבר לICQ,

וידעו שעוד רגע גם היא תתחבר..

יום אחד היא התעוררה והגיעה למסקנה

שלא משנה כמה שהיא אוהבת אותו

הם רק בני 17.

ועד שהוא לא יסיים צבא,

לא ריאלי לדבר על חתונה..

ואם החתונה לא תתקיים בזמן הקרוב,

אז אין הכשר לקשר שלהם..

אז השכל והרגש שלה עבדו שעות נוספות

וכל אחד החליט את השני לבעוט.

אך לבסוף היא החליטה בצער רב אך עם דביקות במטרה

בעקבות השתדלותה לדבוק בתורתנו הקדושה

שהיא את הקשר מנתקת.

ויהיה מה שיהיה -

לרגש היא לא מוותרת.

והיא לא ויתרה,

ובכתה המון..

דמעותיה כבר מילאו חצי ים תיכון.

ולמרות שעם החלטתה שלימה היא שכלית,

הרגשותיה שונות בתכלית.

וכבר שבוע שהיא צוכה ובוחקת

ועדיין לא מצאה נחמה..

ועכשיו, בצר לה, היא שבה לבלוגה,

שהיה מובטל כבר יותר שנה

ופורקת את אשר על ליבה..

הלוואי ורק יכלה לומר לו כמה שהיא אוהבת אותו...

"מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש?

תחת השמש אין יתרון,

אבל למעלה מן השמש יש יתרון..." [קהלת]