יש אבטיחים גם בחורף

היי כולם. עידכנתי כי הרגשתי צורך לעדכן. בלי סיבה מיוחדת.

שני האחים שלי נסעו לסבא וסבתא שלי ולקחו איתם את הפלאפון שלי.

אז ניתקעתי בלי פלאפון. כמה חבל.

מכירים את זה שאתם מרגישים לא רצויים?

אני כן והרבה.

יש אנשים שפשוט רוצים בכל הכוח שתרגישו ככה.

אם זה מה שאתם רוצים, אז אחלה, תגידו. יש לכם פה? דברו.

אל תעשו כ"כ הרבה דברים בהיקפים.

דברו לעיניין ותראו שהתוצאה תיהיה יותר טובה.

אני כותבת סיפור. את הסיפור השני שלי.

לומרות שלא סיימתי את הראשון.

זה סיפור בצורה שונה.

כל פוסט אני ישים פה חלק קטנטן מהסיפור, ואתם תגידו מה דעתכם.

אני רק רוצה להזכיר שאסור להעתיק רעניות מהסיפור או את הסיפור עצמו.

~ ~ ~

יום ערב בהיר אחד, נשען ג'ון על המרפסת של ביתו. קומה 6, בית מסודר ומטופח במרכז סאן-דיאגו, קליפורניה.

 הוא התבונן באנשים החולפים במהירות את הרחוב, מצחקק מעט בליבו, על אותם האנשים, שלא חסר להם בעיות בחיים.

 לו עצמו, היה כל מה שחלם עליו, אישה יפה שמאוד אהב ופעוט בן 3, שאותו הוא וילנה אישתו, מגדלים בהמון אהבה.

 הוא עצמו, עובד בחנות לכלי כתיבה, כל יום משעה 7 בבוקר, עד 7 בערב, הוא הולך לחנות הקטנה שבקצה רחוב ביתו. למען הפלא,

 ג'ון אהב מאוד את עבודתו בחנות לכלי כתיבה, למרות שהשכר לא היה רב, והתנאים לא היו נוחים במיוחד.  באותו ערב, ילנה איחרה לחזור מעבודתה.

 ג'ון כבר השכיב את בנו במיטטתו, קיפל את הכביסה הרבה ששלושת הנפשות צרכו, שטף את הכלים ומיין עיתונים.

 מאז ומתמיד, הוא אהב סדר וניקיון, מה שלא מאפיין את רוב המין הגברי.

~ ~ ~