יש אבטיחים גם בחורף

אחרי בית הספר, אני וטלי נסענו למאור.

הנסיעה היתה ארוכה ומייגעת. כל הדרך שמענו 2 שירים במקביל.

את השירים העצובים המתנגנים ברדיו לכבוד יום הזיכרון, ושירי הרוק הקיצביים,

שהעמוד חשמל שמאחורינו שמע בפלאפון.

אחרי מעל חצי שעה, נהג המיניבוס עצר בתכנה הראשונה של קציר, וארבענו

(טלי, מאור, תניב-אח של מאור ואני) ירדנו בשלווה.

כשעה קלה אחרי שהגענו, אכלנו ארוחת צהריים משביעה שכללה צ'יפס, המבורגר וסלט.

כשסיימנו ושבענו, הסתגרנו בחדרה במשותף של מאור עם אחותה, היינו במחשב ודיברנו.

פלפתע, אמה של מאור, אומרת שברנדון מחכה בחוץ.

את ברנדון, הכרתי עוד מהפעם הקודמת.

ילד ארגנטינאי, גבוה, רזה וחפרן.

אנחנו יוצאות אליו, יושבות על המדרגות ומקשיבות לחפירות של ברנדון, שלי אגב,

זה לא מפריע. לעומת טלי. D:

בשעה שש, אני, טלי וכליל, אחותה הקטנה והחמודה של מאור, עלינו יחפות לכניסה לקציר,

מאור ואחיה עלו עם נעליים.

אני וטלי מתחילות להשתגע ולשיר לכל מכונית שעוברת שיר מאולתר שהמצאנו:

"חג שמח, חג שמח, חג שמח לתושבי קציר, או-או-או!"

לרקוד ולהראות כמו הומלסיאות בכחול לבן.

לערסים, שיש הרבה בקציר, המצאנו שיר בימיוחד:

"חג שמח *טפו*, חג שמח *טפו*, חג שמח לתושבי קציר *טפוטפוטפו*"

אחרי זה, ירדנו שוב פעם לבית של מאור, נעלנו נעליים, הצטיידנו בכל האחים הקטנים של מאור,

ועלינו שוב פעם. הפעם, היה הרבה יותר שמח.

כשהגענו לכניסה, חלצנו נעליים, ועד שעברו מכוניות רקדנו ריקודי עם. ^^

היה שמח. אחרי כמעט שעה שלמה של ריקודים ושירה, חזרנו לבית של מאור, והתארגנו ליום העצמאות.

בשעה שמונה וחצי בערך, היינו כבר במקום. רוב הקצירניקים, ביכלל הלכו לגוונים.

אז נישארנו רק עם עפרי, לילוש, ברנדון, נופר ושי.

בדרך קרה לנו מקרה מפחיד ולא נעים. ~אני לא מרחיבה~

שרוב האנשים כבר הלכו הביתה, והדי.ג'י הגרוע עדיין השמיע מוזיקה,

ערס אחד וברנדון התחילו לרקוד כמו... (אני מעדיפה לא להרחיב)

בעיקר ברנדון. אז אני ומאור עלינו לבמה וחיכינו אותו. חחחח. XD

והוא, אומר לנו: "לא, לא עושים את זה ככה!" ומראה לנו איך לעשות את הריקוד שלו:

לקפוץ על רגל אחת, לקפוץ במעגלים כמו משוגע וכולי.. חחח.

אחרי זה, אני מאור וטלי עומדות על הבמה המאולתרת ושרות את השיר שהמצאנו קודם לכן:

"חג שמח, חג שמח, חג שמח לתושבי קציר!"

ברגע זה, בלי הזמנה, בא קניבל. ילד בן 7 שאוהב לאכול ולנשוך אנשים.

הוא מתחיל לרדוף אחרינו, ולנסות לנשוך אותנו! חחח.

ואנחנו מנסות לשכנע אותו: "יש פיצה, יש תירס חם!"

אבל הוא-בשלו !

אז ברנדון מופיע, ו"מאלף" אותו לנשוך אך ורק את טלי.

או כמו שהקניבל קורא לה: "הספגטי בשחור."

הלכנו ברגל, עד לגבעה של מאור.

שמה, התקשרנו לתיאמים קים ונדב.

לאחר כרבע שעה, ניצבו מולינו שני ילדים.

ילד ראשון, נמוך, שיער חום שמורם עם ג'יל למעלה, עיניים ירוקות וגדולות,

עם קול ילדותי וחמוד נחמד. הילד שטלי, מאור וברנדון אמרו שאנחנו מתאימים.

ילד שני, ילד  גבוה וגדול, עיניים חומות וקטנות, מצחיק ונחמד.

אלו היו קים ונדב. (הנמוך זה נדב. והגבוה זה...קים.)

שניהם ממש חמודים ונחמדים. בעיקר נדב. ^^

אחרי זה, החטניקים הגיעו, ורצו לשחק איתנו מחבואים.

הם היו ממש נחמדים.

אז הסכמנו. לנדב, היו נעליים גדולות ורעשניות. ככה, ששמעו אותו ממרחקים. חחח.

אחרי 4 משחקים, נפרדנו מהילדים, האלו, שמגדירים ת'צמם בכיתה ח'.

אלו שמעשנים, שמחצנים את הפוני שלהם, ומקעקעים את הילדים שלהם. ^^

צ'או אמיגוס.