יש אבטיחים גם בחורף

עיצוב חדש, ושם חדש לבלוג.

השם דיי מוזר. "יש אבטיחים גם בחורף"

הוא פשוט התאים לי לתמונה, וגם ביגלל שאני אוהבת אבטיחים וחורף.

את הכינוי האת האייקון השארתי כמו שהם.

x x x

   כפי שאתם יכולים לדעת מהפוסטים הקודמים,

אני מאוהבת. אך  א ה ב ה  היא מילה גדולה מידי, אז אני מתארת את זה כמחבבת- / מסמפטת+. כזאת אני.

הבעיה היא, שאותו אחד, גר רחוק. לא בזכרון וגם לא בישובי הסביבה.

לא מזמן התגלה לי, שהוא אוהב אותי, ושהוא הולך להציע לי חברות.

ברגע הראשוני, אני רקדתי מרוב שמחה [מתן יכול ליהיות עד לזה], חיבקתי את כולם והייתי במצב-רוח טוב להרבה מאוד זמן.

רגע אחרי זה, ההרגשה הטובה פסקה, ובימקומה נילוותה אלי ההרגשה הרעה. המאוד רעה.

איך נוכל ליצור קשר חברות רציני, ביותר מחצי שעה נסיעה מזכרון?

הרי אנחנו לא לומדים באותו בית-ספר.

ומה עם מסיבות? הרי אנחנו לא הולכים לאותם מסיבות ואם ניהיה חברים מה אני יעשה במשחקי אמת או חובה, חגורה ונשיקה סטירה?!

*אוקי, זאת היתה שאלה דבילית.*

x x x

אוקי, עכשיו למעורעות הימים האחרונים.

ביום רביעי, בשעה 6 בערב, ניזכרתי שאני חייבת לקנות סווצ'טרט אחד [ועוד כמה בגדים].

התקשרתי לעפרי, וכעבור 5 דקות, אני והיא מצאנו את עצמנו, מתרוצצות בשמורה בין חנות לחנות.

קניתי את הסווטצ'רט שלדים שכ"כ רציתי [אני לא אימו O.o], סקיני ג'ינס וסקיני קורדרוי שחור.

אני ועפרי, כבר תיכננו מה אנחנו רוצות לקנות ביום שישי, שתיכחננו ללכת לקניון אורות ב10 בבוקר.

9:45 יום שישי. אני כבר מוכנה ומאורגנת לקניון. הפלאפון שלי מצלצל וזאת עפרי.

בסוף התברר שאנחנו לא יכולות ללכת לקניון.

אזל לא התיאשנו, והתחלתנו לחרוש את העיר שלנו ולעלות למושבה. אכלנו מקדונלס, ופיצה וקניתי:

סווצ'רט חום, חולצה מוזרה כזאתי עם כפתורים, סקיני ג'ינס וזהו...

אחרי זה, אני ועפרי הלכנו למותק [בית קפה], הזמנו טריקולד לשתינו, ושוקו מקופלת [בעעע, זה מגעיל] בישבילי.

לא גמרנו את הטריקולד, ולא גמרתי את השוקו והיה לנו משעמם, אז החלתנו להקים שנית את השלישיה הנצחית

והתקשרנו למתן:

"מתן, היי מה קורה? תקשיב, אנחנו פה במותק אני ועפרי, הזמנו לך טריקולד ושוקו!"

"אוקי אני בא!" אמר מיד ששמע על העוגה ועל השוקו.

בזמן שהוא רץ ומתנשף למותק, אנחנו ניצלנו את ההזדמנות ושפחנו לאוכל שלו כל טוב: פלפל, מלח, סוכרזית וכמובן-

דאגנו לטשטש את העקבות בעזרת פירורי שוקולד.

קצת נישפח לנו בדרך כל התבלינים. אבל מי אנחנו שנלכלך את מותק? ניקנו את השולחן הדביק ושמנו בעוגה ובשוקו.

נאאאממי!

מתן הגיע מזיע ומתנשף.אכל ביס מהעוגה ושתה ביס מהשוקו, ואני ועפרי מתפקעות. הוא בולע בקושי ומחייך.

לא היה לנו מספיק כסף, אז מתן הקטן והחמוד שילם איתנו. ^.^

אחרי זה התקשרנו למי שאני מחבבת-/מסמפטת+ (מהפלאפון של מתן כמובן) ועפרי אמרה לו שהיא קורל (ילדה פאקצה מהישוב שלו)

ומתן הוא אמיר (עוד ילדה פאקצה מהישוב שלו) וזה היה כ"כ מצחיק!

עפרי ומתן, בישביל הנוסטלגיה חייבים לעשות את זה שוב!

x x x

וואה!

ואני אני שמנסה לחזור אחרי הרבה זמן בפוסט נורמאלי.

מקווה שהצלחתי. D:

אוהבתאוהבתאוהבתאוהבתאוהבתאוהבת,

נוגית השפית.