יש אבטיחים גם בחורף

השנה השאת שינתה את כולם.

כולם כ"כ התגברו, והשתשנו.

גם אני.

זה מוזר ליראות את כולם,

מגבשים לעצמם אופי שונה,

והתנהגות שונה.

קחו לדוגמא אותי,

מי שמכיר אותי טוב,

יודע שאני טיפוס דיי ביישן עם בנים

ויצורים אחרים.

אבל השנה זה השתנה ובגדול.

זה מוזר לי. פתאום כל הזמן אני רק עם בנים.

לפעמים זה קצת עצוב שחושבים על זה,

שאולי בנים חושבים עלי בתור ידידה,

ולא בתור "חברה."

אבל לפעמים צריך לשים את המחשבות הרעות בצד,

ולעשות כיף.

ואתם יודעים מה? זה כיף.

זה כיף להשתנות.

יש לי המון פחדים.

-רוחות, סיאנס.

-חושך. (פה, עדיין לא התבגרתי)

-כלבים. (גם פה) -גנבים, פורצים.

-טביעה.

-מוות.

-מחלה מסוכנת.

אבל הפחד הגדול מכולם, זה הפחד לאבד מישהו.

יש לי 4 סבים וסבתות.

לארבעתם אני מאוד קשורה,

והם צעירים ברוחם.

אני פוחדת שהם ימותו.

אני יודעת שזה בסופו של דבר יקרה.

כי אף-אחד לא חי "חיי נצח."

למזלי, לא חשתי עד עכשיו אובדן של מישהו.

ולפעמים אני חושבת,

חבל שהם לא מתו קודם.

מזמן, כדי שלא הייתי ניקשרת אליהם.

זאת מחשבה אנוכית ומגעילה.

אבל זאת אני, ואני בת אדם.

אני לא אוהבת אף-אחד,

ואף-פעם לא הייתה לי אהבה דו צדדית.

זה נראה לי כ"כ כיף,

לאהוב מישהו שאוהב אותך.

לי, זה אף-פעם לא קרה.

תמיד היו לי אהבות חד צדדיות מהצד שלי,

ואהבות חד צדדיות מאחרים.

אני נואשת.

אהה.. ודרך אגב,

אני פנויה!!

יש מתנדבים ??

בקרוב, אני ישים תמונה שלי,

[לא בישביל הבנים!, סתומים.

סתם כי בא לי.]

עד כאן,

בנצי.